בש"א 9207/10 אי.די.בי חברה לפתוח בע"מ נ. יעל כבירי שמיע ואח'

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 21.11.2010, שבה נתקבלה בקשתם של המשיבים למתן צו גילוי מסמכים. המבקשת מציינת כי ביום 23.11.2010 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי, שלפיה עוכבו ההליכים בתובענה עד להכרעה בשאלה עקרונית המתבררת בשני ערעורים התלויים ועומדים לפני הרכב מורחב של בית משפט זה (רע"א 779/06, רע"א 7820/07). המבקשת סבורה כי עיכוב ההליכים חל אף ביחס להליכי גילוי המסמכים, ועל כן, בשלב זה ועד לחידוש ההליכים, אין צורך בקיום הליך השגה על ההחלטה מיום 21.11.2010, מה גם שהליך השגה זה עשוי להתייתר.

לאחר שבחנתי את טענות המבקשת – ואת תגובת המשיבים המתנגדים מכל-וכל להארכת המועד המבוקשת – לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשה. למעשה, הנימוק המונח ביסוד הבקשה שלפניי דומה במהותו לטיעון המוכר של "הליך תלוי ועומד". אכן, אחד הנימוקים שעשוי לעלות כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד הקבוע בחיקוק הוא קיומו של הליך תלוי ועומד שעשוי לייתר את הצורך בהגשת הליך ערעורי או להשפיע על תוכנו או על דרך בירורו. עם זאת, אין מדובר בהארכת מועד מניה וביה; יש לבחון כל מקרה לגופו לפי נסיבותיו. בענייננו, בגזירה שווה, יש לבחון אם אמנם יש משום תועלת דיונית ברורה בהארכת המועד נוכח "העמדתו" של ההליך בבית המשפט המחוזי.

לא שוכנעתי כי כך הדבר. בין הצדדים שוררת מחלוקת האם ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים בתובענה חלה גם על נושא גילוי המסמכים. כל צד מביא נימוקים למסקנתו, אך קביעה חד-משמעית של הערכאה הדיונית בעניין זה לא מצאתי, ואיני סבור כי הבקשה להארכת מועד היא מסגרת ראויה לפרשנות כוונתו של בית המשפט המחוזי. לאור המחלוקת בין הצדדים בעניין זה, ובשים לב לדבריו של בית המשפט המחוזי בעמוד 4 להחלטתו (בפרט בפסקה השנייה לפני סוף העמוד), איני סבור כי הונחה לפניי תשתית מספקת המצדיקה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על נושא גילוי המסמכים, לזמן שכרגע אינו מוגבל ואינו ידוע.

כיוון שהבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור, מצאתי לנכון לאפשר למבקשת להגיש את ההליך – אם תחפוץ בכך – עד ליום 4.1.2011. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.