בש"א 922/00 אחים עופר הנדסה ופיתוח בע"מ נ. יורם לוי וח'

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.ביום 19.12.99 נתן בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' מודריק) את פסק דינו בעתירות מנהליות 13/98 ו - 20/98. פסק הדין ניתן בהיעדר הצדדים והתקבל במשרדי באי כוחה של המבקשת ב - 20.12.99. בסיפא לפסק הדין נכתב: "זכות ערעור תוך 45 יום". המבקשת ביקשה להגיש את ערעורה ביום 2.2.00, אולם בקשתה סורבה, מן הטעם שעל פי תקנה 18 (ד) לתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בעתירות לבית המשפט לעניינים מנהליים), התשנ"ו1996- (להלן: "התקנות") ניתן להגיש ערעור על פסק דין בעתירה מנהלית תוך 30 יום בלבד.

2.בבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי הואיל ועל פי תקנה 19 (ב) לתקנות:

"לבקשת בעל-דין, רשאי בית המשפט או הרשם, להאריך כל מועד הקבוע בתקנות אלה, אם הראה המבקש סיבה סבירה לעשות כן. רשאי בית משפט או רשם להאריך כל מועד הקבוע בתקנות "

יש לראות את האמור בסיפא לפסק הדין כהארכת מועד.

3.המשיבים 7-8 ו - 9 מסכימים לבקשה. המשיבים 1-5 ו - 6 מתנגדים לה. לטענת המתנגדים, אין הוראות תקנה 19 (ב) חלות כאן הואיל והמבקשת לא ביקשה כלל את הארכת המועד. עוד טוענים משיבים אלה, כי המבקשת אינה טוענת כי הסתמכה על קביעת בית המשפט המחוזי באשר למנין הימים להגשת ערעור, וכי ממילא אין ערכאה יכולה להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטתה היא. עוד נטען, כי המבקשת גילתה בהתנהגותה, כי היא משלימה עם פסק הדין, וכי גם מטעם זה אין להאריך את המועד להגשת ערעורה.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה להארכת מועד. כאמור בתקנה 19 (ב) רשאים בית המשפט לעניינים מנהליים או הרשם להאריך כל מועד הקבוע בתקנות, אם הוצג בפיהם טעם סביר לעשות כן. דרישה זו ל"טעם סביר" נופלת, על פניה, בחומרתה מן הדרישה הקבועה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. לשיטתי, ניתן למצוא טעם סביר בעובדה שבית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו מועד להגשת ערעור ובכך שהמבקשת הגישה את ערעורה בגדרו של מועד זה, אפילו נאמר, כי המועד נקבע שלא בסמכות ובניגוד לאמור בתקנות. ולפיכך, ומכח הסמכות הנתונה לי בתקנה 19 הנ"ל אני מאריך את המועד להגשת ערעורה של המבקשת.