בש"א 9234/08 מרדכי מיכאלי נ. פקיד שומה אשקלון

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

הבקשה נסבה על פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בערעור על שומה לפי מיטב השפיטה שהוציא המשיב למבקש. פסק הדין ניתן ביום 26.5.2008. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 4.11.2008. נטען בה כי המבקש נתבקש על ידי בא-כוחו להמציא מסמכים נוספים שיש בהם להעיד על נסיבותיו האישיות של המבקש בתקופה הרלוונטית. בנוסף, נטען כי בא-כוחו קיבל עליו את הייצוג בתיק בתאריך 15.9.2008 ונדרש ללמוד את התיק לשם הגשת ההליך. המשיב מתנגד לבקשה.

2.

דין הבקשה להידחות. כאמור בתגובת המשיב, הדרך להשיג על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הינה הגשת ערעור תוך 45 ימים. בהנחה שהמבקש קיבל את פסק הדין בתקופת פגרת הקיץ, כעולה מתגובת המשיב, הרי שהתקופה להגשת הערעור הסתיימה ביום 23.10.2008. הבקשה הוגשה איפוא שבועיים לאחר תום המועד. טענות המבקש בדבר הצורך בארכה כדי להמציא מסמכים שיש בהם להעיד על נסיבותיו האישיות בתקופה הרלוונטית נטענו בעלמא, ללא פירוט מינימלי, ואין הן יכולות להצדיק את האיחור, מה גם שלבקשה עצמה לא צורף תיעוד כלשהו. גם חילופי ייצוג, כשלעצמם, אינם מהווים "טעם מיוחד" להארכת מועד, וכך אף לחץ הזמנים היכול להיווצר עקב כך בהכנת החומר המשפטי הנדרש לפתיחת ההליך. הדברים נכונים ביתר שאת במקרה דנן, בו הוסדר ייצוגו החדש של המבקש כחודש וחצי לפני שהוגשה הבקשה. המבקש לא הבהיר מדוע השתהה עד ליום 4.11.2008 בפתיחת ההליך. לכל הפחות היה עליו לבקש ארכה בשלב מוקדם יותר. לכך יש להוסיף כי סיכוייו של הערעור – המופנה בעיקרו נגד ממצאים עובדתיים של בית המשפט המחוזי – אינם נראים גבוהים באופן המטה את הכף לטובת היעתרות לבקשה.

הבקשה נדחית איפוא. משלא נתבקשו הוצאות, כל צד ישא בהוצאותיו.