בש"א 9252/04 דודו מאיר נ. קדושאי אמיר

לפני בקשה לאיחוד הדיון בת.א. (שלום – כפר-סבא) 5462/04 עם הדיון בת.א. (שלום תל-אביב) 41702/04, לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.שתי התובענות עוסקות בתאונת דרכים שארעה ברח' חיל השריון בתל-אביב (ביום 8.5.2003). בתאונה היו מעורבים רכב בבעלות משיב 2, רכב הנהוג בידי משיבה 3, ורכב נהוג בידי המבקש 1. התביעה האחת הוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב, בסדר דין מהיר, על-ידי משיב 2. התביעה האחרת הוגשה ע"י משיבה 1 כנגד המבקשים. בבקשה לפניי נטען כי איחוד הדיון יתרום ליעלות הדיון וימנע הוצאות מיותרות לצדדים, יחסוך מזמנו של בית המשפט ומזמנם של הצדדים וימנע אפשרות של הכרעות שיפוטיות סותרות. משיב 2 מסכים לבקשה. משיבה 1 מתנגדת לבקשה, מן הטעם שבכל אחד מן ההליכים היא מיוצגת על-ידי באי כוח שונים, פעם הנתבעת ופעם כתובעת. הדבר עלול ליצור סירבול וסיבוך מיותרים ולכן אין טעם או תועלת באיחוד הדיון.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה השתכנעתי כי יש להורות על איחוד הדיון בתובענות, וזאת בהתאם לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי. כפי שנפסק לא פעם, "תכליתה של תקנה 7 ... הינה, בין היתר, הגברת היעילות בדיון ומניעת הכרעות סותרות, תוך שמירה על האינטרסים של הצדדים להליכים השונים" (בש"א 2691/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' רויטל בצלאל (לא פורסם)). אין חולק כי במקרה הנדון מבוססות שתי התובענות על מסכת עובדתית זהה. להכרעות בשתי התביעות עשויות להיות השכלות הדדיות, ואף קיים חשש שייקבעו ממצאים עובדתיים שונים בשאלות קרובות. יש לזכור עוד כי ניהול שני ההליכים במקביל יביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר. בנסיבות אלה, אין זה רצוי כי התביעות תידונה בפני ערכאות שונות. אשר לחשש המשיבה 1 מפני סרבול הדיון, קושי זה עשוי להיפתר, ולו באופן חלקי, באמצעות הסדרים דיוניים שייעלו את הדיון במידה האפשר. אין בעובדה כי למשיבה 1 ייצוג שונה בכל אחד מההליכים כדי להצדיק ניהול שני ההליכים במקביל.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. אני מורה על העברת הדיון בת.א. 54612/04 מבית משפט השלום בכפר סבא לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו ואיחוד הדיון בו עם ת.א. 41702/04 (שלום ת"א).