בש"א 9463/09 טוויל פדואאה נ. ג'אק יוסף חזמו

1.

לפני בקשת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' שפירא ) מיום 16.6.08 (להלן: פסק הדין), אשר הורה על פינויים של המבקשים מן המקרקעין אשר במחלוקת. הבקשה שלפני הוגשה ביום 24.11.09 .

2.

עיינתי בבקשה ובתצהירים המשלימים שצורפו לה (מיום 3.12.09), ומסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות בלא צורך בקבלת תשובת המשיבים. האיחור בהגשת הבקשה הוא ניכר - כמעט שנה ומחצה מיום פסק הדין. והיה על המבקשים להביא "טעם מיוחד" לאיחור זה. כלום עמדו המבקשים בנטל זה? תשובתי היא בשלילה. המבקשים מבססים את טעמם לאיחור בכך כי נודע להם על תוצאת פסק הדין באיחור רב - רק ביום 3.11.09 (בתצהירי המבקשים צוין תאריך 3.12.09 הגם שלפי החומר שלפני המדובר ב- 3.11.09 ). בבקשתם נטען, כי בא כוחם בהליכים קודמים, עו"ד מ' בלום, לא הבהיר למבקשים כי ניתן פסק דין כנגדם ולא הבהיר את משמעויותיו. לאחר מכן, לטענת המבקשים – פנו לבא כוח נוסף, עו"ד ח' גנאיים, למען ייצג את המבקשים בהליך הערעור. בדיעבד נסתבר – כך לטענת המבקשים – כי עו"ד גנאיים לא עשה מאום לצורך ייצוגם בהליך הערעור. המבקשים טוענים כי כל אותה העת ועד מתן ההתראה בדבר הפינוי בלשכת הוצאה לפועל, לא ידעו כי לא נעשה דבר בעניינם. נוכח טענות אלו, נתבקשו תגובות עו"ד בלום ועו"ד גנאיים. מאלו עולה, כי האיחור הרב שננקט בהגשת ההליך דנן נובע דווקא מהתנהלות המבקשים. על פי תגובתו של עו"ד בלום, הובהר למבקשים במסגרת פגישה עמו על פסק הדין ותוצאותיו, ולאחר מכן נותק הקשר עם המבקשים ביוזמתם. גם על פי תגובתו של עו"ד גנאיים הובהר, כי המבקשים פנו אליו וזה הבהיר להם לעניין סיכויו הבעייתיים של ההליך והציע אופציה חלופית בדמות רכישת הקרקע מן המשיב 1. במקביל, ניסח עו"ד גנאיים טיוטת כתב תביעה לביטול פסק דינו של בית המשפט קמא, אך גם כאן נותק הקשר עם המבקשים ביוזמתם ולכן טיוטה זו מעולם לא הוגשה.

3.

אכן, מן האמור לעיל ומתוך מכלול הנסיבות עולה, כי המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם לביסוס "טעם מיוחד". גם אם חל עיכוב בעניינם אצל ב"כ זה או אחר – ואיני מביע בכך עמדה הגם שעל פניו גרסת המבקשים בנדון בעייתית לפי האמור לעיל – עדיין אין בכך כדי להצדיק איחור כה ניכר כמו גם מחדל נמשך של המבקשים לקדם עניינם במשך זמן כה רב. אציין עוד, כי לא הובא

לפני טעם להגשתה של הבקשה שלפני זמן כה רב מעת ידיעתם לכאורה של המבקשים על ההליכים הנוגעים לפינוי הנכס נשוא העניין ביום 3.11.09. במצב דברים זה, היו המשיבים רשאים להסתמך על סופיות ההליך ואף נקטו כנגד המבקשים הליכי הוצאה לפועל של פסק הדין כאמור. גם בנתון זה יש כדי לערער עד מאוד את יסודה המשפטי של הבקשה.

4.

אשר על כן, לא מצאתי בבקשה משום "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת ההליך בנסיבות אלו, בייחוד נוכח הנטל הכבד אשר מונח על כתפי המבקשים. הבקשה להארכת מועד נדחית אפוא. משלא נדרשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות בגין בקשה זו.