בש"א 9483/11 אליהו רחמים נ. בנק לאומי סניף עפולה ואח'

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 14.12.2011 שבמסגרתה נדחתה בקשת המערער לחידוש ההליך שהגיש (ע"א 2667/11), לאחר שזה נמחק בשל חוסר מעש ואי-הפקדת עירבון כנדרש.

ביום 4.4.2011 הגיש המערער ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופטת ע' הוד ) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו. ביום 9.6.2011 הגיש המערער בקשה לפטור מהפקדת עירבון. ביום 15.8.2011 דחה כבוד הרשם את בקשתו. ביום 3.10.2011 דחיתי ערעור שהגיש המערער על החלטה זו (בש"א 6735/11) והוריתי על הפקדת העירבון בתוך 10 ימים מעת המצאת ההחלטה.

משעברו חודשיים ממועד מתן פסק דיני בערעור שהוגש על החלטת הרשם ומאחר והעירבון לא הופקד, הורה כבוד הרשם על מחיקת ההליך עקב חוסר מעש ואי הפקדת עירבון (פסק דין מיום 1.12.2011). בפסק הדין צוין כי ניתנה למערער תזכורת טלפונית. ביום 8.12.2011 הגיש המערער בקשה לחידוש ההליך שבה טען כי לא קיבל את החלטת בית המשפט (ככל הנראה הכוונה לפסק דיני מיום 3.10.2011) וכן לא קיבל את שוברי התשלום. ביום 14.12.2011 החליט כבוד הרשם לקבל את בקשת המערער ולאפשר לו להשיב את ההליך שהגיש לרישום אך זאת בכפוף להפקדת העירבון וכן תשלום הוצאות למשיב בסך של 2,000 ש"ח עד ליום 21.12.2011. בהחלטתו, מתח הרשם ביקורת על התנהלות המערער ועל כך שלא בדק ביוזמתו האם ניתן פסק הדין בערעור שהגיש על ההחלטה מיום 15.8.2011. עוד קבע הרשם כי המערער לא שילם את העירבון אף לאחר שנמסר לו בטלפון על פסק דיני מיום 3.10.2011. יחד עם זאת, קבע הרשם כי לנוכח העובדה שאין בתיק אישור מסירה על פסק דיני, לא ניתן לשלול את טענתו של המערער שלפיה פסק הדין לא נמסר לו. לפיכך, קבע הרשם כי לא ניתן לקבוע בוודאות כי מדובר במקרה בו בעל דין זנח את ההליך או זלזל בהחלטותיו של בית המשפט.

מכאן הערעור שלפניי שבמסגרתו טוען המערער כי לא קיבל את פסק דיני מיום 3.10.2011. עוד טוען המערער, בין היתר, כי שגה הרשם בכך שהתנה את חידוש ההליך בתשלום הוצאות למשיב בסך של 2,000 ש"ח. בנוסף, מבקש המערער עיון חוזר בפסק דיני מיום 3.10.2011.

דין הערעור והבקשה להדחות.

לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של הרשם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. יתרה מכך, נראה כי החלטתו של הרשם נכונה וצודקת בנסיבות העניין. בקשתו של המערער לחידוש ההליכים התקבלה, וזאת למרות התנהלותו המתוארת בהחלטתו של הרשם. בצדק קבע הרשם כי ההליך יחודש רק לאחר הפקדת העירבון שנקבע. אף בתנאי בדבר תשלום הוצאות למשיב, הוצאות אשר הן תוצאה ישירה של התנהלותו הבעייתית של המערער, לא מצאתי מקום להתערב. באשר לבקשת המערער לעיון מחדש בפסק דיני מיום 3.10.2011, אף זו דינה להידחות. כידוע, פסק דין הניתן על ידי בית משפט זה בדן יחיד הוא סופי, ולא ניתן לערער עליו. הבקשה שלפניי, הנושאת את הכותרת "בקשה לדיון נוסף", היא בפועל בקשה לביטול או לתיקון פסק דין, ומשכך, דינה להתקבל רק במקרים חריגים, שאין מקרה זה נמנה עליהם.

נוכח האמור, הערעור נדחה וכך גם הבקשה לעיון חוזר. במידה ולא יתקיימו התנאים אותם קבע הרשם בהחלטתו מיום 14.12.11 עד ליום 3.1.2012 תיוותר המחיקה על כנה וההליך לא יושב לרישום.