בש"א 9507/10 שי קדמי ואח' נ. גד אורון הפקות בע"מ

1.

בפניי בקשה להורות על העברת מקום הדיון בתא"מ 6753-09-09 (שלום - הרצליה) ובתא"מ 12867-03-09 (שלום - פתח תקווה) לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו ועל איחודן שם עם ת.א. 153937/09 (שלום - תל-אביב-יפו), בהתאם לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנה 7 ).

2.

עניינן של שלוש התובענות שאיחודן מתבקש, בדרישות שונות לתשלום שהגישו מספר ספקים כנגד המשיבה 1 (חברת גד אורון הפקות בע"מ), עבור פעולות שונות שביצעו אגב אירועי הפקה של אירוע מוזיקלי בו היא הייתה מעורבת. המשיבה מצידה הגישה הודעות צד ג' בתובענות אלה במסגרתן נטען כי המבקש 4 הוא שאמור לשאת בתשלום שתבעו הספקים. המבקש 4 הגיש הודעות צד ד' בהן נטען כי האחריות לתשלום רובצת על המשיב 2. התובענה המתנהלת בהרצליה מתבררת בסדר דין מהיר ומצויה לפני דיון הוכחות, והתובענות המתנהלות בתל-אביב ובפתח תקווה מצויות בשלב דיוני מתקדם יותר.

3.

לשיטת המבקשים, במסגרת התובענות מתחייב בירור עובדתי ומשפטי דומה, הנסוב על מערכת היחסים העסקית בין הצדדים השונים ולאחריות כל אחד מהם בתשלום עבור הספקים השונים. לפיכך, על מנת לחסוך מזמנו של בית המשפט ולהימנע מקביעתן של הלכות סותרות, סבורים המבקשים כי ראוי להורות על דיון מאוחד בתובענות. המשיבה 3 השאירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיבים 1-2 התנגדו לבקשה, בציינם כי היא הוגשה בשיהוי ניכר, ממניעים פסולים ועתידה לסרבל את ההליכים נוכח השלב הדיוני המתקדם בו מצויה התובענה המתנהלת בהרצליה לעומת יתר התובענות. בכל הנוגע להתנהלות המבקשים, מציינים המשיבים 1-2 למשל את העובדה כי ביום 2.5.2010 ביקשו הצדדים בהסכמה להקפיא לתשעה חודשים את התובענה המתבררת בפתח תקווה מתוך תקווה שהסכסוך יסתיים ולחלופין כי יינתן פסק דין בתובענה המתנהלת בהרצליה, ומכאן שהמבקשים בעצמם ראו להסתמך על תוצאות ההליך בהרצליה לצורך המשך הדיון ביתר התובענות. לשיטת המשיבים 1-2, ככל שסברו המבקשים כי הדרך הדיונית הנכונה הייתה איחוד הליכים, היה בידיהם להגיש בקשה כאמור לפני שהתבקשה ההקפאה. כן ציינו המשיבים 1-2 כי ביום 17.11.2010 הוגשה בקשה לחידוש התובענה המתנהלת בפתח תקווה, ולאיחוד התובענות המתנהלות בפתח תקווה ובתל-אביב, וזאת מבלי שהתבקש איחוד התובענה בהרצליה. בשים לב לכל האמור סבורים המשיבים 1-2 כי פעולות המבקשים מעידות על ניסיונות חוזרים ונשנים להביא לעיכוב הדיון בבית המשפט בהרצליה, לשיטתם לאחר שנתחוור למבקשים כי ההליך המתנהל שם אינו מטיב עימם. אף המשיבה 4 התנגדה לבקשה, וציינה כי תובענתה אינה מחייבת דיון מאוחד עם התובענות האחרות שהוגשו על-ידי הספקים האחרים. עם זאת, ציינה המשיבה 4 בהגינותה כי הודעת צד ג' שהוגשה במסגרת התובענה המתנהלת בהרצליה אכן קשורה לעניינים הנדונים בתובענות האחרות ואף יכול שדיון נפרד עלול להביא לקביעתן של הכרעות סותרות.

4.

אכן, צודקים המשיבים 1-2 כי התנהלותם הדיונית של המבקשים אינה חפה מפגמים, ותמוה בעיני מדוע הבקשה שבפניי לא כללה את מלוא הפירוט העובדתי המתחייב ביחס להליכים השונים. יחד עם זאת, בנסיבות העניין נראה כי בין התובענות קיימת זיקה הדוקה, המחייבת הכרעה בשאלה משותפת הנוגעת למערכת היחסים העסקית שבין המשיבה 1, המשיב 2 והמבקש 4 ולאחריות צדדים אלה לאירועים בעטים לא שולמו הכספים הנדרשים לספקים-התובעים בשלוש התובענות. במצב דברים זה, חרף התנהלות המבקשים והשלב הדיוני השונה בו מצויות התובענות, ועל רקע החשיבות שבקבלת הכרעה אחידה בשאלות המשותפות המתעוררות במסגרתן, מצאתי כי נכון יהיה לבררן במשותף בבית משפט אחד.

5.

אשר על כן, ומכח הסמכות הנתונה לי על-פי תקנה 7, אני מורה בזאת על העברת מקום הדיון בתא"מ 6753-09-09 (שלום - הרצליה) ו-תא"מ 12867-03-09 (שלום – פתח תקווה) לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, ועל איחודן שם עם התובענה בת.א. 153937/09 (שלום - תל-אביב-יפו).

יחד עם זאת, בנסיבות העניין, ונוכח התנהלות המבקשים והחסר העובדתי בו לקתה בקשתם, מצאתי לנכון לחייבם בהוצאות המשיבים 1-2 בסך 4,000 ₪ ובסכום דומה לטובת המשיבה 4.