פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
9542/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המערער:
עו"ד שלמה ערד
נ ג ד
המשיבים:
1. מר ז'אק
אבן
2. יצחק פיינגולד
ערעור על החלטת רשם בית-המשפט
העליון מיום 27.10.02 בבש"א 7903/02, שניתנה על-ידי כבוד הרשם ע' שחם
בשם המערער: עו"ד שלמה עמיאל
פסק-דין
זהו
ערעור על החלטת רשם בית-המשפט העליון (הרשם עודד שחם), שדחה את בקשת המערער להארכת
המועד להגשת בקשה לדיון נוסף.
ביום 21.7.02 דחה בית-משפט זה, בנוכחות
באי-כוח הצדדים, ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"א 6645/00).
ביום 17.9.02 - ארבעים ושניים יום לאחר
תום המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על-פי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף,
תשמ"ד-1984, החל ביום 5.8.02 - הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה
לדיון נוסף על פסק-הדין שבערעור.
רשם בית-המשפט העליון דחה בקשה זו תוך
שהוא קובע, כי הטעם שהובא בבקשה - לפיו המערער טעה לחשוב, כי תקופת הפגרה אינה באה
במניין הימים הקבועים בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, תשמ"ד-1984 - אינו
מהווה טעם מיוחד להארכת המועד. עוד הוסיף וקבע הרשם, כי בשל כך שהמערער מיוצג
על-ידי עורך-דין ואף המערער עצמו הוא עורך-דין, חזקה עליו שמכיר את סדרי הדין.
כמו-כן, קבע הרשם, כי בחלוף המועד להגשת בקשה לדיון נוסף, יכול היה המשיב להניח,
כי לא יוטרד עוד בהליך נוסף של תקיפת פסק-הדין, ולכן אין עילה המצדיקה להכיר בטעות
המערער בדין.
על החלטה
זו הוגש הערעור שבפניי, בגדרו שב המערער וטוען, כי האיחור בהגשת הערעור נבע מטעות בדין.
דין הערעור להידחות.
לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת הרשם. המערער אכן לא הצביע על טעם מיוחד הנדרש להארכת המועד שנקבע בתקנה 4 כאמור.
אשר-על-כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"א באדר ב תשס"ג (25.3.03).
ש ו פ ט ת