בש"א 9698/02 משה קוטלר נ. שושנה גלס ,עו'ד

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשות רשות לערער.

מתן הארכה המבוקשת טעון טעם מיוחד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אין הבקשה שבפניי מעלה טעם כזה.

ההחלטות נשוא הבקשה ניתנו בשנת 1994. לטענת המבקש, בשנת 1999 התברר לו כי כונסי הנכסים הוציאו ממנו כספים שלא כדין. חרף טענה זו, אשר המשיבים מפנים להחלטה של בית המשפט המחוזי העומדת בסתירה לה, אין בפי המבקש הסבר ממשי מדוע לא פנה, לכל המאוחר, באותו מועד לבית המשפט. עיכוב של כשלוש שנים בפנייה לבית המשפט, המבוסס על הנחתו של המבקש כי "עורכי דין לא ימהרו לסייע בידו לפעול כנגד עורכי דין אחרים שלטענתו מעלו בתפקידם" אינו עולה כדי טעם מיוחד למתן ארכה, ואף אינו קרוב לכך. המדובר בעניין המצוי כל כולו בשליטתו של המבקש, והעיכוב הנובע ממנו נעוץ כל כולו במחדל של המבקש, אשר ההסבר שניתן לו רחוק מאד מלהיות מספק. לא כך נוהג בעל דין המבקש להביא את עניינו בפני בית המשפט. צודקת גם המשיבה 1 בטענתה, כי בסופו של דבר אין בטעם זה כל הסבר אף במישור העובדתי, שכן המבקש הגיש את הבקשה בעצמו, ואינו מיוצג גם עתה. אוסיף, כי אין הבקשה מתיישבת עם החסינות שרכשו המשיבים, זה כבר, מהליכי ערעור בעניין, ואין הבקשה קרובה להצביע על נימוקים ממשיים היכולים לעמוד כנגד חסינות זו.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות כל אחד מן המשיבים 1 ו-2, בסך 1,500 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ וכן הפרשי רבית והצמדה כחוק מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.