בש"א 9707/09 פנחס נגל נ. אורית בכרך

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתו נדחה ערעור של המבקש על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה קריות שדן בענייני רכוש בין הצדדים, שהיו ידועים בציבור. בפסק הדין נקבע כי פסק הדין של הערכאה הדיונית מנומק ומבוסס היטב על התשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט. פסק הדין ניתן ביום 5.11.2009 ולדברי המבקש הוא התקבל אצלו ביום 11.11.2009. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 3.12.2009 והתבקשה בה ארכה של שלושים עד ששים ימים. הוסבר בבקשה שהמבקש שיחרר את עורכת דינו (שהיא גם אחותו) מלייצגו בהליך, נוכח חילוקי דעות קשים שהתגלעו בין השניים. מאחר שאין ידו משגת לממן שכירת עורך דין, בכוונת המבקש להגיש את ההליך בעצמו, אך לשם לימוד החומר והכנת הבקשה לרשות ערעור נחוץ לו זמן נוסף.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר המצוי בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הארכת מועד הקבוע בחיקוק טעונה "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). שאלת קיומו של "טעם מיוחד" מבוססת על איזון בין שתי מגמות עיקריות. מגמה אחת הינה החשיבות הרבה שקיימת בהקפדה על קיום הליכים במועדם, המבוססת, בין היתר, על אינטרס בעל דין שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב או בלתי מוגבל, שעה שאין הוא יודע אימתי יידרש להשיב לערעור כנגד פסק דין בו זכה. מגמה שנייה, עניינה התחשבות באינטרסים אחרים שיש בהם כדי לאפשר סטייה מן המועדים הקבועים בדין (ראו, בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל , (לא פורסם, 20.10.2004)). במקרה שלפניי, ייתכן כי ליחסים של המבקש עם באת-כוחו הקודמת הייתה תרומה לכך שהמבקש זקוק כעת לארכה להגשת הליך. אולם הדבר אינו עולה כדי "טעם מיוחד". הקשר בין עורך דין לשולחו הוא עניין ליחסים בין השניים ולא מעניינו של בית המשפט (ב"ש 39/89 אנגל נ' בנק צפון אמריקה (בפירוק) (לא פורסם, 20.1.1989)). אף העדרו של ייצוג למבקש לעת הזו אינו מהווה "טעם מיוחד". אדם הבוחר לייצג את עצמו, חלף פנייה לייצוג משפטי מקצועי (בין אם הייצוג ניתן על ידי עורך דין פרטי ובין אם על ידי הלשכה לסיוע משפטי) נוטל את הסיכון כי יחויב לפעול בלחץ זמנים כבד. יתרה מכך, וזה העיקר בעיני, על פני הדברים, הסיכוי כי תינתן למבקש רשות לערעור שני, הניתנת אך במקרים נדירים, נראה קלוש. כידוע, רשות לערעור ניתנת רק כאשר ההליך מעלה שאלות עקרוניות מבחינה משפטית או ציבורית, החורגות מעניינם הצר של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). על פניו נראה כי אין זהו מצב הדברים במקרה דנן, ועל כן מדובר בהליך ערעורי חסר תוחלת. משכך, אין הצדקה להאריך את המועד להגשה.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה איני עושה צו להוצאות. ההחלטה תומצא למבקש ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.