בש"א 9824/03 מרינה נמצ'ינוב נ. בנק לאומי למשכנתאות בעמ

לפניי בקשה להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה למתן פסק דין הצהרתי לפיו למבקשת מעולם לא היו מעולם זכויות בנכס מסוים בחיפה הרשום על-שמה במרשם המקרקעין, והיא מעולם לא נטלה מן המשיב 1 הלוואה כנגד מישכון אותו נכס (ה"פ 209/03).

הבקשה היא להעביר את הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. המבקשת מציינת כי התביעה הוגשה לבית המשפט בחיפה שכן לו נתונה הסמכות המקומית, בשל מקום המצאות הנכס נשוא התביעה. היא טוענת, עם זאת, כי מאזן הנוחות מצביע בבירור על כך שראוי לדון בתביעה בבאר-שבע, מן הטעמים הבאים: המבקשת מתגוררת באשדוד, משרדיו של בא-כוחה, שמונה על ידי הלשכה לסיוע משפטי מצויים באשדוד; המבקשת מטופלת בבת קטינה ובאם קשישה ולכן ניהול המשפט בבית משפט מרוחק יקשה עליה מאוד.

המשיבים 2 ו-4 אינם מתנגדים לבקשה. לא נמסרה תגובה מצד המשיב 3. המשיב 1 כופר בסמכותו העניינית של בית משפט מחוזי כלשהו לדון בתביעה, כל שהיא מתייחסת לסעדים המתבקשים נגדו. הוא סבור כי יש לפצל את התביעה ולנהל את התובענה נגד המשיב 1 בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, נוכח קיומה של תניית שיפוט בהסכם ההלוואה ולאור יתרת סכום ההלוואה. עם זאת, המשיב 1 משאיר את ההחלטה בבקשה להעברת מקום דיון לבאר-שבע לשיקול דעת בית המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, נחה דעתי כי דינה להתקבל. הלכה היא כי "בית משפט זה... ייטה להורות על העברת הדיון, כאשר התביעה הוגשה בתחום סמכותו של בית המשפט, אשר בידיו סמכות מבחינה פורמאלית, אך אין זיקה מוחשית אחרת כלשהי בין העניין לבין תחום סמכותו של בית המשפט" (ב"ש 885/82 לוי נ' אוחנונה , פ"ד לז(1) 306). דברים אלה יפים גם למקרה הנדון, בו הזיקה הפורמלית היא מקום הימצאותו של נכס המקרקעין נשוא התובענה. מן הבקשה עולה כי מאזן הנוחות אכן נוטה לטובת ניהול התובענה בבית המשפט בבאר-שבע, דבר עליו לא חלקו למעשה המשיבים. יובהר, כי אין בהעברת הדיון כדי לפגוע בזכותו של המשיב 1 לטעון בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע כנגד סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתביעה, במתכונתה הנוכחית.

אי לכך, אני מורה על העברת הדיון בה"פ 209/03 מבית המשפט המחוזי בחיפה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.