בש"א 9857/03 מולא יוסף +10 אחרים נ. פז חברת נפט בע"מ

לפניי בקשה לאיחוד דיון בה.פ. 260/02 בבית המשפט המחוזי בחיפה עם ת.א. 3369/98 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

המבקש 1 הפעיל תחנת תדלוק בכפר מכר שבצפון החל מראשית שנות ה-80, על-פי הסכם בלעדיות עם המשיבה. המבקש 1 התחייב כלפי המשיבה לשווק באופן בלעדי מוצרי נפט של המשיבה על-פי מחיר שייקבע על ידה וכן לגרום להחכרת מקרקעי תחנת התדלוק למשיבה בחכירת משנה. המבקשים 2-10 הם יורשיו של המבקש 1.

ביום 29.12.1998 הגישו המבקשים תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.א. 3369/98) בה תבעו פיצויים מן המשיבה בגין המחיר שגבתה ממפעיל התחנה עבור מוצרי נפט שרכש מהמשיבה מאז פתיחת התחנה. הליכי קדם המשפט הסתיימו לא מכבר. נקבע כי המבקשים יגישו תצהירי חקירות ראשיות עד ליום 1.2.2004, המשיבה תגיש את תצהיריה עד ליום 13.5.2004 ובחודש יולי 2004 שוריינו ארבעה מועדים לדיון הוכחות.

ביום 13.11.2002 הגישו המבקשים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בה עתרו לסעד הצהרתי לפיו אין למשיבה זכויות קנייניות כלשהן במקרקעי התחנה. המשיבה ביקשה מבית המשפט המחוזי בחיפה למחוק את התובענה על הסף, או לחילופין לעכב את ההליכים על למתן פסק דין בתביעה המתבררת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. המבקשים התנגדו לבקשה, וטענו כי בעוד שהתביעה הכספית עוסקת ביחסי הצדדים למן ההתקשרות הראשונית להפעלת התחנה, התביעה ההצהרתית צופה פני עתיד ונוגעת ליחסי הצדדים לאחר התערבות הממונה על ההגבלים העסקיים בתחום תחנות התדלוק. בנוסף נטען, כי בעוד שהתביעה הכספית מחייבת הנחת תשתית ראייתית מקיפה, התביעה ההצהרתית תוכרע בעיקרה על בסיס פרשנות של מסמכים בודדים.

בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' עמית) החליט ביום 15.10.2003 כי יש מקום להתלות את ההליכים עד למתן פסק דין בהליך המתנהל בתל-אביב. בית המשפט ציין כי קיימת סבירות גבוהה כי קביעות בהליך בתל-אביב יהוו השתק פלוגתא בתביעה ההצהרתית וכי ראוי ורצוי למנוע מצב שבו יינתנו החלטות סותרות של בתי משפט הדנים באותו עניין, ועל בסיס אותה מערכת עובדתית והסכמית. בעקבות זאת ניסו המבקשים לקבל את הסכמת המשיבה לתיקון כתב התביעה בהליך בתל-אביב, כך שיכלול גם את הסעד ההצהרתי, אך המשיבה התנגדה לצעד זה.

על רקע זה הוגשה הבקשה לאיחוד דיון. לטענת המבקשים, המשיבה מושתקת מלטעון שבמקרה דנן התובענות אינן "בנושא אחד". המבקשים מסבירים כי הגישו את התביעה ההצהרתית כתביעה עצמאית משום שסברו כי העניין קל יחסית לבירור. התביעה הוגשה בחיפה בהוראת תקנה 4 לתקנות סדר הין האזרחי. לטענתם, האיחוד לא יגרום לעיכוב כלשהו בדיון בתל-אביב, ובוודאי לא לעיכוב הדוחה את השיקולים המחייבים אותו.

המשיבה מתנגדת לבקשה, וזאת משורה של טעמים. ראשית, הבקשה נגועה בשיהוי רב, מבלי שניתן לכך כל צידוק. שנית, איחוד הדיון עלול לגרום לסרבול נוסף בהליכים, שכן ההליכים בתביעה הכספית מצויים בשלבים מתקדמים מאוד בהשוואה לתובענה ההצהרתית. שלישית, עיכוב הדיון בתובענה ההצהרתית מסיר כל חשש לכפל הליכים, לבזבוז זמן שיפוטי ומשאבים ולהכרעות סותרות. רביעית, הגשת הבקשה בנסיבות העניין נגועה בחוסר תום לב ועולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

לאחר שעיינתי בחומר שמונח בפניי ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הבקשה הוגשה כחמש שנים לאחר הגשת התביעה הכספית וכשנה לאחר הגשת התובענה ההצהרתית. הגשת הבקשה בשלב זה נגועה בשיהוי כבד, אשר לא ניתן לו הסבר המניח את הדעת. עובדה זו, יחד עם העובדה כי הדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה עוכב עד למתן פסק דין בתביעה הכספית, מביאה למסקנה כי אין מקום לאיחוד הדיון. עיכוב ההליכים מונע את החששות הנילווים לניהול מקביל של הליכים בנושאים משיקים. זאת ועוד, ההליכים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב מצויים בשלבים מתקדמים ואיחוד הדיון יביא לשיבוש סדרי הדיונים שנקבעו ולסרבול מיותר של הדיון. יש לזכור כי המבקשים בחרו לפתוח שתי חזיתות ועליהם לשאלת בתוצאות הכרוכות בכך.

הבקשה נדחית איפוא. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪.