בש"א 9955/05 אלכסנדר פלדמן נ. עמיגור ניהול נכסים בע''מ

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער. ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. בית משפט השלום חייב את המבקש לשלם חוב כספי שהוא חב למשיבה בתוך 60 יום בטרם יפונה מהדירה שהועמדה לשימושו, והתנה את כניסתו לתוקף של הצו לסילוק יד באי תשלום החוב הפסוק. בית המשפט המחוזי קבע, שאין מקום להתערב במסקנת בית משפט השלום לפיה אכן המבקש חב למשיבה בחוב כספי. יחד עם זאת, נקבע על ידו שיש לקבל את ערעורו של המבקש בכל הנוגע לסילוק ידו מהדירה, והדיון בעניין זה הוחזר לבית משפט השלום. אם ירדתי נכון לסוף דעתו, בקשת המבקש היא, להאריך את המועד להגשת בקשה לרשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד לתום 30 ימים מעת סיום ההתדיינות בין הצדדים בבית משפט השלום.

2.פסק הדין ניתן ביום 5.9.05, ולטענת המבקש, הומצא לו ביום 14.9.05. הבקשה שבפני הוגשה ביום 26.10.05. מכאן, שגם בהתחשב בפגרת חג הסוכות, היה על המבקש להגיש את בקשתו עד ליום 16.10.05. מכל מקום, גם אם אצא מנקודת מוצא שהבקשה הוגשה במועד, לא אוכל להיעתר לה. נוכח האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הרי שהבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער יכולה להתייחס רק לקביעת בית משפט המחוזי בעניין חבותו הכספית של המבקש למשיבה. לצורך היעתרות לבקשה זו, על המבקש להצביע על טעם מיוחד המצדיק זאת. דומה, כי המבקש מבקש לתלות את יהבו בעניין זה על קיומו של הליך תלוי ועומד בבית משפט השלום. אולם, טעם זה אינו מצדיק הארכת מועד בבאופן אוטומטי. לצורך יישומו במקרה ספציפי, יש להראות כי ההליכים קשורים באופן שהכרעה בהליך אחד עשויה להשפיע באופן מהותי על ניהול ההליך האחר, ובעיקר על עצם הצורך לנהלו (ראו: בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל , דינים עליון, כרך סט, 614). נדרש, אפוא, כי יהא מדובר בקיום הליך משפטי "באותו עניין" (ראו אסמכתאות שם). במקרה דנן, צודקת המשיבה בטענתה, שאין כל רלבנטיות להליך שמתנהל כיום בית המשפט השלום בעניין פינוי, לחובו הכספי של המבקש. הכרעה בעניין הפינוי, לכאן או לכאן, לא תאיין את חובת המבקש לשלם לה את חובו. מכאן, שאין טעם טוב להמתין עד להכרעת בית משפט השלום בסוגיית הפינוי על מנת שאז יוכל המבקש להגיש בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין חובו הכספי. התוצאה היא, שהבקשה נדחית.