בש"א 997/00 בודקר יעקוב נ. בודקר רינה

בית-המשפט לענייני משפחה הטיל על המבקש תשלום מזונות לאשתו, המשיבה. המשיבה ערערה לבית-המשפט המחוזי על גובה המזונות ועל דחיית טענותיה לסעדים על-פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג1973-. בית-המשפט המחוזי בחיפה (סגן-הנשיא יעקב שווילי) קיבל את הערעור, ובין היתר, העלה את גובה המזונות שנקבעו למשיבה.

בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, אותה בדעתו להגיש לבית-משפט זה. מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה טען המבקש, כי קשה יהיה להשיב את המצב לקדמתו, במקרה בו יזכה בערעורו לאחר שיחל בתשלום המזונות, וזאת כיוון שהמשיבה עלולה להוציא את כל הכסף שיועבר אליה, ולסרב להשיבו.

דין הבקשה להידחות.

הכלל המעוגן בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- הינו כי פסק-הדין מחייב מיום הנתנו, וכי האינטרס של הזוכה בביצוע פסק-הדין גובר על האינטרס של החייב לעכב את הביצוע עד להכרעה בערעורו.

כלל זה מקבל משנה תוקף כאשר פסק-הדין הינו לתשלום מזונות. האינטרס של הזוכה במזונות בביצועו המיידי של פסק-הדין עולה בחשיבותו על האינטרס של החייב להמתין עד להכרעה בערעורו, והמקרים בהם יעכב בית-המשפט פסק-דין למזונות הינם חריגים ביותר (ראו לעניין זה ב"ש 227/83 גולדברג נ' גולדברג , פ"ד לז(2) 778).

ביצועו של פסק-דין יעוכב רק מקום בו הוכיח החייב, כי לאחר ביצוע פסק-הדין לא תהיה אפשרות, או למצער יהיה זה קשה, להשיב את המצב לקדמתו. בית-המשפט אינו נוטה לעכב ביצועו של פסק-דין כספי, שכן ביצועו של זה, על-פי-רוב, הינו הפיך. נטייה זו אך תגבר כאשר פסק-הדין הינו למזונות, שכן, מעבר לעובדה שהעניין הוא כספי גרידא, קיים אינטרס מהותי לביצועו המיידי של פסק-הדין, כאמור לעיל. האינטרס של האישה בקבלת מזונותיה עולה בחשיבותו על הסיכון שלא יהיה ביכולתה להשיב את אשר קיבלה ביתר.

המבקש לא הצביע על קושי שייגרם לו בהשבת המצב לקדמתו, במקרה בו יחל בתשלום המזונות למשיבה, יזכה בערעורו, ושיעור המזונות יופחת. זאת ועוד, נראה כי אין בכוונתו של המבקש לערער על עצם החיוב במזונות, כי אם על שיעורם, וכיוון שכך, אם יתקבל ערעורו, לא נראה שיווצר קושי כלשהו בקיזוז הסכום ששולם ביתר. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום לעיכוב פסק-הדין.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.