בשג"ץ 10389/05 איציק לוי נ. לשכת עורכי הדין בישראל

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף. ענינו של ההליך בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 6250/05 לוי נ' לשכת עורכי הדין ואח' (טרם פורסם) בו נדחתה עתירתו של המבקש דנן ביחס לדרכי עבודתן של המשיבות וביחס לשאלות ספציפיות שהופיעו בבחינת ההסמכה של המשיבה מס' 1.

2.ראשית , טוען המבקש בבקשתו ובהשלמה ותצהיר שהגיש בהמשך, כי קיבל את פסק הדין נשוא בקשתו זו רק ביום 26.10.05, ומכאן, שבקשתו שהוגשה ביום 7.11.05 לא הוגשה באיחור. שנית מוסיף המבקש כי למשיבות לא ייגרם כל נזק מהארכה כמבוקש, שכן הן לא הספיקו להסתמך על פסק הדין, משעה שהמועד לא חלף, ובמיוחד לאור העובדה שהמשיבות לא הצביעו על נזק קונקרטי כלשהו. עוד נטען כי במאזן האינטרסים, הרי שהפגיעה במבקש חמורה בהרבה מהפגיעה הלכאורית לה טוענות המשיבות. לבסוף נטען כי סיכויי ההליך טובים, הן לאור ההערות החמורות שבוטאו לשיטתו כנגד המשיבות בפסק הדין, והן לאור התוצאה, שאינה מתיישבת לטענתו עם אמירות אלה, ואשר מכשירה למעשה, לפי הנטען, התנהגות פסולה של המשיבה מס' 2 בבואה לנסח את שאלון הבחינה. המשיבות טענו בתגובתן כי יש לדחות את הבקשה, אשר הוגשה, לטענתם, באיחור. עוד נטען כי המבקש לא הציג טעם מיוחד, אשר יצדיק מתן הארכה, וזאת במיוחד לאור העובדה שלו תינתן ארכה, ייגרם למשיבות נזק מכך שלא יוכלו להסתמך על ההחלטה הקודמת שניתנה.

3.לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. משעה שפסק הדין נשוא הבקשה הומצא למבקש רק ביום 26.10.05, מתקשה אני לקבוע כי הבקשה שלפניי הוגשה באיחור. המבקש אמנם לא תמך את טענותיו התחילה בתצהיר, אולם פגם זה נרפא בהודעה המשלימה מיום 9.2.06 אליה צורף תצהיר ובה נרשם בפירוש כי פסק הדין לא הגיע לידי המבקש עד ליום 26.10.05. בנוסף, ספק בעיני אם יכלו המשיבות להסתמך על מועד ההמצאה, שכן פסק הדין לא ניתן במעמד הצדדים. במצב דברים זה המסקנה היא כי ההליך עצמו – הבקשה להארכת המועד - לא הוגש באיחור ויש אפוא לקבלו לרישום, מבלי להביע כל עמדה באשר לסיכויי ההליך. נוכח תגובת המשיבות ממנה עולה כי אין בכוונתן לנהל משא ומתן עם המבקש, לא תינתן ארכה נוספת למשא ומתן. לפיכך, הבקשה להארכת המועד מתקבלת במובן זה שעל המבקש להגיש בקשתו לדיון נוסף תוך 10 ימים מעת המצאת החלטתי זו. אין צו להוצאות בהחלטתי זו.