בשג"ץ 10439/03 איתמר בן גביר נ. היועץ המשפטי לממשלה

עם דחיית הערעור שבכותרת, ביום 12.2.2004, חויב המערער לשאת בהוצאות המשיבים 1 ו-2 בסכום של 5,000 ₪. בשנת 2007 החל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות בהנהלת בתי המשפט לפעול לגביית חוב ההוצאות, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. בקשת המערער למנהל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות לבטל את תוספת הפרשי הריבית וההצמדה, שהתבססה על הטענה כי מעולם לא קיבל את פסק הדין, לא נענתה. אזי פנה המערער לבית משפט זה, במסגרת ההליך שבכותרת, וביקש לבטל את תוספת הפרשי הריבית וההצמדה (אותה הוא מכנה "תוספת פיגורים"). בבקשה טען המערער כי לא קיבל את פסק הדין וכל שידע, באמצעות מרכז המידע, היה כי הערעור נדחה. המערער הוסיף וציין כי מצבו הכלכלי רעוע, וגם מטעם זה יש לקבל את הבקשה. המשיבים 1 ו-2 (להלן – המשיבים) טענו מנגד כי מדובר ב"בקשת סרק", בהעדר מקור סמכות המאפשר לתת החלטה, במסגרת ההליך שבכותרת, שתתערב בהחלטת מנהל המרכז לגביית קנסות שלא לפטור את המערער מתשלום תוספת הפיגורים. המשיבים טוענים כי אף לגופם של דברים אין עילה להתערב בהחלטת מנהל המרכז כיוון שבנסיבות העניין, אין למערער אלא להלין על עצמו על כך שלא קיבל את פסק הדין.

דין הבקשה להידחות. עם מתן פסק הדין בשנת 2004 הסתיים בירור ההליך שבכותרת. משסיים בית המשפט את מלאכתו, לא ניתן להידרש לבקשת המערער, שהוגשה ארבע שנים לאחר סיום ההליך. אין בדין כל הוראה המאפשרת לבית המשפט, אחרי שנתן את פסק הדין, ליתן הוראות לעניין הפרשי ריבית והצמדה, אלא אם כן מדובר בתיקון טעות במסגרת סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984. הבקשה שלפניי אינה באה בגדרי סעיף 81 הנזכר. לכך יש להוסיף כי המערער חויב בהפרשי הריבית וההצמדה מכוח סעיף 2א לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, ולא מכוח החלטה שיפוטית בהליך שבכותרת. בהחלטה בעניין ההוצאות לא נאמר דבר לעניין ריבית, הצמדה או חוב פיגורים. במצב דברים זה ברי כי לא ניתן, במסגרת ההליך שבכותרת, להביא לביטול החיוב הנזכר. אף לא ניתן, במסגרת הליך זה, להשיג על החלטה של מנהל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות שלא לוותר על גביית הפרשי הצדמה וריבית. בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי בירור במזכירות בית המשפט מעלה כי פסק הדין נשלח למערער לכתובת שציין בכתב הערעור (רח' מגדים 15, מבשרת ציון) אך חזר כ"לא נדרש". לנוכח האמור, ספק רב אם יש הצדקה לטרונייתו של המערער על כך שלא קיבל לידיו את פסק הדין.

הבקשה נדחית. משהודיעו המשיבים, ברוב הגינותם, כי בנסיבות העניין אינם מבקשים לחייב את המערער בתשלום הוצאות בבקשה הנוכחית, איני עושה צו להוצאות.