פרטי ההליך
בית המשפט העליון
בשג"צ 97 /
1082
בפני:
כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי
המבקש:
זורע
מאיר
נגד
המשיב
ה :
משטרת ישראל
בקשה
להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף
בשם
המבקש: עו"ד נ. ורצברגר
בשם
המשיבה: עו"ד נורית אלשטיין
החלטה
פסק דינו של בית משפט זה ניתן ביום 19.1.97 במעמד בעלי הדין. על-פי הבקשה, נתגלה המידע שעל יסודו גמלה ההחלטה לבקש קיומו של דיון נוסף בתאריך 24.1.97 (מתוך עיון בעתוני סוף השבוע). יוצא, איפא, כי בתוך תקופת המועדים להגשת העתירה, היינו, עד ליום 3.2.97, היו בידי המבקש כל הנתונים הנדרשים, לרבות עותק מאושר בפסק הדין בבג"צ 6795/95 שהגיע לידיו בתאריך 30.1.97.
גם אם אניח כי בא-כח המבקש התקשה בהגשת העתירה לדיון נוסף במועד בשל כך שעותק מפסק הדין נמסר לידיו רק מספר ימים לפני כן, שומה היה עליו להגיש בקשה לארכת מועד לפני חלוף התקופה ולבקש אורכה של מספר ימים. במצב דברים זה היתה הכוונה להגיש עתירה לדיון נוסף מובאת לידיעת הצד שכנגד עוד בטרם הפך פסק הדין בעתירה חלוט. ואולם, בא-כח המבקש לא עשה כן, והבקשה שבפני הוגשה רק ביום 16.2.97, כשבועיים לאחר חלוף המועד.
המבקש מוסיף וטוען, כי נתן למשיבים אפשרות לבדוק את טענותיו ולהשיבו דבר, וכאשר הללו התמהמהו, הגיש את הבקשה להארכת מועד. לכך יש להשיב בשניים: ראשית, הנימוק האמור איננו יכול להיות "טעם מיוחד" הנדרש להארכת המועד. שנית, המבקש שיגר את מכתבו לבאת-כוח המשיב רק ביום 30.1.97, ולא יכול היה להניח כי התשובה תתקבל לפני שיחלוף המועד להגשת העתירה (היינו, עד תאריך 3.2.97).
סיכומם של דברים, המבקש לא הצביע על נימוק לאיחור אשר עולה כדי טעם מיוחד להצדקתו. הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ח באדר ב' תשנ"ז
(6.4.97).
אורית אפעל-גבאי, שופטת
ר ש מ ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97010820.
Q02