בשג"ץ 10957/03 יעקב אליאס נ. שר הבינוי והשיכון

לפני בקשה שהיא במהותה ערעור על החלטת בית המשפט העליון (השופט חשין, השופטת ביניש והשופט ריבלין) שלא לפסול את הרכב שדן בעתירה בבג"ץ 462/01.

1.יעקב אליאס (להלן: המבקש) הגיש עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בה ביקש כי שר הבינוי והשיכון (להלן המשיב) יכיר בו כזכאי לצורך רכישת הדירה הציבורית בה הוא מתגורר. עמדת המשיב הייתה כי על פי כללי מבצע "קנה ביתך" המערער אינו זכאי לרכוש את הדירה הציבורית בה הוא מתגורר. זאת משום שהמבקש לא עמד, במועד הגשת הבקשה, בדרישות הסף לרכישת הדירה. עם זאת, ציין המשיב כי פתוחה בפני המערער הדרך להגיש בקשה חוזרת לרכישת דירה שתידון לפי חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט–1998 (להלן חוק הדיור הציבורי) שעתיד להיכנס לתוקף (ביום 1.1.2001). אולם, חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להגשת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001), התשס"א–2000 (להלן חוק ההסדרים) דחה את תחילת תוקפו של חוק הדיור הציבורי בשנה.

2.בהתאם להצעת בית משפט זה (השופט חשין, השופט ריבלין והשופטת נאור), המבקש הסכים למחיקת העתירה. בפסק הדין, בית המשפט ציין (ביום 24.10.2001) כי זכותו של המבקש שמורה לו לשוב ולפנות לבית המשפט ולהעלות את כל הטענות שהעלה בעתירתו הנוכחית, אם לאחר שיכנס לתוקפו חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשמ"ט–1998 (להלן חוק הדיור הציבורי), ביום 1.1.2002, בקשה שיגיש תתקל בסירובם של המשיבים. עוד הוסיף בית המשפט כי בשים לב לאשר ארע בעניינו של המבקש עד כה, תזכה בקשתו לקדימות בטיפול מטעם המשיבים. לאחר מכן, הגיש המבקש (ביום 31.1.2002) בקשה לביטול פסק דין, בטענה שפסק הדין בעתירה ניתן על סמך הצהרה כוזבת של המשיבים. זאת מכיוון שעל פי טענתו, חוק הדיור הציבורי מופעל משנת 2000. בית המשפט דחה (ביום 6.2.2002) את הבקשה, וקבע כי "העותר שוגה בהנחותיו הואיל ולפי חוק ההסדרים של שנת התשס"א–2000, נדחתה תחילת תוקפו של חוק הדיור הציבורי ליום 1.1.2002". על כן, נקבע, נשמטה הנחת היסוד מתחת לבקשת המבקש לביטול פסק הדין, וממילא נופלת הבקשה לביטול.

3.בהמשך, הגיש המבקש (ביום 21.2.2002) בקשה לפסילת ההרכב שדן בעתירתו, בשל עילה של חשש ממשי למשוא פנים. המשיבים התנגדו בתגובתם (מיום 24.3.2002) לבקשה בטענה שהמבקש לא הצביע על עילה לפסילת ההרכב. בית המשפט (השופט חשין, השופטת ביניש והשופט ריבלין) דחה את הבקשה (ביום 20.3.2003) תוך שהוא מציין כי אינו מוצא כל עילה להעתר לבקשה. המבקש שב והגיש (ביום 15.4.2003) בקשה לקיום דיון חוזר בעתירתו. השופט חשין דחה את הבקשה (ביום 27.4.2003) בנימוק שאין בה כל טענה חדשה שלא עמדה בפני בית המשפט במסגרת הדיונים הקודמים.

4.מונחות בפני בקשות שונות (מיום 8.5.2003 ומיום 21.5.2003) שעניינן ערעור על החלטת פסילת ההרכב שדן בעתירה. המבקש טוען כי ההרכב שדן בעניינו הוטעה על ידי המשיבים. לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובחומר המונח לפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. כלל ידוע הוא כי אין די בתחושותיו הסובייקטיביות של המבקש, אלא יש צורך לבסס תשתית עובדתית לפיה שופט מקצועי לא יוכל לשפוט משפט צדק (ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247). בנסיבות העניין, לא הונחה תשתית אובייקטיבית כנדרש כי בית המשפט הולך שולל.

הבקשה נדחית.