בשג"ץ 1368/10 אילן צוברי נ. המוסד לביטוח לאומי

1.

לפני מונח ערעור על החלטתה של הרשמת ג' לוין מיום 4.2.10 הדוחה את בקשת המערער לפטור מאגרה אך מפחיתה אותו לסך של 500 ₪ נוכח דלותו הכלכלית הנטענת של המערער. לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות המערער, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות בלא שנדרשה תשובה.

2.

על מנת לזכות בפטור מתשלום אגרה על המערער לעמוד על קיומם של שני תנאים: האחד, היעדר יכולת כלכלית; והאחר, שההליך הרלוונטי מגלה עילה (תקנה 14(ג) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007). באשר למצבו הכלכלי של המערער, בצדק הדגישה הרשמת שהמערער "לא פרס תשתית מלאה לגבי מצבו הכלכלי" וזאת חרף ההזדמנות שקיבל להשלים את החסר. ברם, בכל מקרה הרשמת שמה את הדגש על השיקול השני – האם ההליך מגלה עילה. לעניין זה, עומדת בפני המערער משוכה גבוהה. המדובר בעתירה כנגד פסיקת בית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 620/09), במסגרתה נדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש המערער על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה לעררים בעניין שאלת דרגת נכותו הצמיתה של המערער. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בהן רק במקרים חריגים אם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין שהצדק דורש את תיקונה [בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)]. בל נשכח ש הלכה היא כי בית משפט זה אינו שם עצמו בנעליהן של ועדות רפואיות וועדות עררים רפואיות שהוסמכו על פי דין לקבל החלטות בעניין דרגות נכות ואינו מתערב בשיקול דעתן הרפואי והמקצועי (ראו למשל: בג"ץ 4333/05 אליהו פרץ נ' נציבות מס הכנסה (19.9.05); בג"ץ 7349/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי ואח' (23.1.08)). כאן, על פני הדברים, העתירה נסבה על נסיבותיו האישיות של המערער ואינה מעלה סוגיה משפטית מעבר לכך. נוכח האמור, אין למצוא כל דופי באיזון שערכה הרשמת לפיו דחתה את הבקשה למתן פטור אך הפחיתה את סכום האגרה לסך של 500 ₪ בלבד.

הערעור נדחה בלא שנדרשת תשובה כאמור ובשל כך אין צו להוצאות. המבקש רשאי לשלם האגרה בתוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהיעדר תשלום האגרה תוך המועד הנ"ל

- שאינו כולל את חופשת הפסח - יימחק ההליך בלא התראה נוספת.