בשג"ץ 1406/98 צביה יהב נ. רשם האגודות השיתופיות

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' השופטת הרשמת א' אפעל-גבאי מיום 29.12.97 בה החליטה הרשמת למחוק את עתירת המבקשות וחייבה את המשיבים 1 ו2- לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בגין הגשת העתירה בסכום כולל של 3,000 ש"ח.

המבקשות טוענות בבקשתן, כי לאחר קבלת החלטת כב' הרשמת ביום 5.1.98 כתבו ערעור על החלטתה, אלא שבשל חוסר הבנה בסדרי הדין שלחו אותו ביום 15.1.98. לטענתן, ביום 5.2.98 התקשרו אליהן ממדור בג"צ במזכירות בית המשפט והסבירו להן כיצד ומתי יש להגיש ערעור על החלטת הרשמת. המבקשות, שאינן מיוצגות על ידי עורך דין, מבקשות להתחשב בעובדה זו ולאפשר להן להגיש את הערעור על אף האיחור.

המשיב מס' 4 לא הגיב לבקשה. המשיבים 1 ו2- מתנגדים לבקשה להארכת המועד להגשת ערעור. הם טוענים, כי הטעם היחיד עליו הצביעה המבקשת בבקשתה הוא העובדה שהיא לא ידעה על המועדים להגשת הערעור. לטענתם, המבקשת היתה מיוצגת בעתירה נשוא הבקשה על ידי עורך דין, ויוצגה על ידי עורך הדין גם בבקשה לפסיקת הוצאות. לפיכך, אין הצדקה לטענתה ואין מדובר בטעם מיוחד. המשיבים 1 ו2- טוענים עוד, כי סיכויי הערעור נמוכים, כיוון שאין מדובר בטעות משפטית או פגם בשיקול דעתה של כב' הרשמת. המשיב 3 לא הגיב לענין הבקשה להארכת מועד אלא על הערעור גופו.

דין הבקשה להדחות. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- קובעת, כי מועד שנקבע בחיקוק, רשאי בית המשפט להאריכו מטעמים מיוחדים שירשמו. המועד להגשת ערעור על החלטת רשם קבוע בתקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי. נימוקי המבקשת אינם עולים כדי "טעם מיוחד" כנדרש על פי התקנות. הלכה פסוקה היא, כי טעותו של בעל דין בחישוב הימים העומדים לרשותו, היא עצמה אינה בבחינת טעם מיוחד, המצדיק את הארכת המועד (בש"א 169/87 וינשטיין נ' הפועלים ליסינג בע"מ פ"ד מא(4) 785). המבקשת אמנם לא היתה מיוצגת בבקשה אחרונה זו, אך היא היתה מיוצגת לכל אורך העתירה, וכן בבקשה למחיקת העתירה ולפסיקת הוצאות שנידונה בפני הרשמת.

הבקשה נדחית.