בשג"ץ 1622/12 יעקב עטייה נ. מדינת ישראל ,המרכז לגביית קנסות

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 6.2.2012, בה נדחתה בקשת המערער לפוטרו מתשלום אגרת בית המשפט במסגרת עתירה לבג"ץ (בג"ץ 1081/12) שבמרכזה עומד חיוב המערער בתוספות פיגורים על קנסות בגין עבירות תנועה.

בהחלטתו, קבע כבוד הרשם כי עתירת המערער אינה מגלה עילה, ומשכך דחה את בקשתו לקבלת פטור מאגרה. יחד עם זאת, ולאור מצבו הכלכלי של המערער, העמיד כבוד הרשם את גובה האגרה על סכום של 1,000 ש"ח.

בערעור שלפניי, טוען המערער, בין היתר, כי עתירתו מגלה עילה להתערבות בג"ץ מתוקף כך שניתנה לו הנחה בגובה של 2,000 ש"ח ללא הסבר משפטי, דבר שלדידו מעלה שאלה ביחס להימנעות ממתן הנחה דומה ביחס לסכום קנס הפיגורים כולו.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובהחלטתו של כבוד הרשם הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. החלטת הרשם בדין יסודה, ואין בנמצא כל עילה להתערבות בה .

על מנת לקבל פטור מאגרה, יש לעמוד בשני תנאים מצטברים: על ההליך שבגינו הוגשה בקשת הפטור לגלות עילה, ועל המבקש להוכיח חוסר יכולת כלכלית (תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט אגרות, התשס"ז-2007). מבלי להיכנס לשאלה אם מתקיים בענייננו התנאי השני, די אם אומר כי בצדק קבע הרשם בהחלטתו כי המערער איננו עומד בתנאי הראשון לקבלת הפטור מהאגרה. על פניו, עתירתו של המערער אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. ספק אם יש ממש בטענת המערער בעתירתו, שתמציתה היא כי יש במצבו הכלכלי כשלעצמו כדי ליתן בידי בית משפט זה סמכות להתערב בענייני המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות,

על כן, האגרה שקבע כבוד הרשם ג' שני בסכום של 1,000 ש"ח, תשולם תוך 10 ימים מיום המצאת החלטה זו למערער, שאם לא כן יימחק ההליך ללא הודעה נוספת.