פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בשג"ץ
1818/13 - ב'
לפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המערער:
מייק ואן קול [לשעבר מיכאל מלמד]
נ ג ד
המשיבות:
1. מדינת ישראל
2. כב' השופטת דבורה ברלינר, נשיאת בית המשפט המחוזי
בקשה לעיון חוזר
החלטה
לפניי בקשה – "דרישה נחרצת" בלשונו של המבקש – לביטול החלטתי מיום 7.8.2013, שבה הוריתי על מחיקתו של ההליך שבכותרת נוכח אי-תשלום האגרה (המופחתת) שנקבעה בהחלטתי מיום 12.3.2013.
ראשית אציין כי בסיפא של הבקשה דורש המבקש כי לאחר שאבטל את ההחלטה ואפטור אותו מתשלום אגרה, אפסול את עצמי מלדון בהליך זה וביתר ההליכים של המבקש. אולם, כמו בקשות הפסילה הקודמות שהגיש המבקש בהליכים אחרים, גם הפעם אין הבקשה שלפניי מגלה עילה, והיא נדחית בזאת.
לא מצאתי מקום לביטול החלטתי מיום 7.8.2013. המבקש טוען כי "לבד מן ההחלטה [הכוונה להחלטה מיום 7.8.2013 – ג' ש'] לא קבל העותר שום החלטה ו/או מסמך בתיק", אולם זו טענה מופרכת. ראשית, קיים אישור מסירה לגבי ההחלטה הקודמת, מיום 12.3.2013, שבה נקבע כי על המבקש לשלם אגרה מופחתת תוך 14 ימים. שנית, המבקש-עצמו הגיש ערעור על החלטתי מיום 12.3.2013 (בשג"ץ 2327/13). ברור אפוא כי המבקש קיבל-גם-קיבל לידיו את ההחלטה מיום 12.3.2013 – החלטה שעליה הגיש כאמור ערעור – וכי הוא לא שילם את האגרה בהתאם להחלטה זו.
מעבר לצריך אדגיש כי הערעור על החלטתי מיום 12.3.2013 (בשג"ץ 2327/13) נדחה (ביום 5.5.2013), בלי שנקבע מועד חדש לתשלום האגרה ; ועוד יצוין כי המבקש טוען שגם בהליך בשג"ץ 2327/13 הוא "לא קיבל שום החלטה ו/או מסמך", אולם עיון בתכנת ניהול תיקים מלמד כי עוד בחודש מאי פנה המבקש לכבוד השופט ג'ובראן, במסגרת בשג"ץ 2327/13, בבקשה להבהרת ההחלטה מיום 5.5.2013 (הבקשה נדחתה ביום 2.6.2013).
יוצא, כי המבקש טוען טענות לא הגיוניות בדבר אי-קבלת החלטות, בשעה שהוא עצמו מגיש ערעורים או בקשות בקשר להחלטות שאותן כביכול לא קיבל (ראו גם החלטתי מיום 12.3.2013 בתיק שבכותרת). ניתן אך לתמוה כיצד בנסיבות אלה המבקש מוצא לנכון לטעון כי בית המשפט "נותן החלטות מבלי שבדק קודם האם החלטותיו הקודמות הגיעו לידי בעל דין".
לבסוף אעיר – הרבה מעבר לצריך – כי המבקש אינו עותר בבקשה שלפניי לאפשר לו לשלם את האגרה המופחתת שנקבעה, אלא הוא דורש, לצד ביטול החלטתי מיום 7.8.2013, כי יינתן לו פטור מלא מתשלום אגרה (כלומר כי אבטל גם את ההחלטה מיום 12.3.2013). כמובן שאין לכך כל בסיס, במיוחד לאחר שערעורו של המבקש על החלטתי מיום 12.3.2013 נדחה זה מכבר.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בגין בקשת הסרק שלפניי, בסך של 500 ₪.
ניתנה היום, ו' בתשרי תשע"ד (10.9.2013).
גיא שני
ר ש ם