פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בשג"ץ
1852/09 - ד'
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המבקש:
יעקב שיוביץ
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. ועדת השחרורים
3. היועמ"ש
בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו בעע"א 1141/09, שניתן ביום 11.2.2009. הבקשה הוגשה ביום 26.2.2009, דהיינו בתוך המועד להגשת הליך. נטען בה כי העתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים כללה שני נושאים. האחד, הימנעות ועדת השחרורים מלייתן הוראה אופרטיבית וסנקציה משפטית בצידה לוועדת גילוי עריות כדי שתדון בהרכב מלא. השני, החלטת ועדת השחרורים שלא להחליט בבקשת המבקש להורות למעריכת המסוכנות להתייצב לדיון לצורך חקירה נגדית. בבקשה צוין כי ביום 2.2.2009 קיימה ועדת השחרורים דיון לגופו של עניין בבקשת המבקש להשתחרר שחרור מוקדם וכי בכוונת המבקש להגיש עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים (באמצעות עורך-דין שמונה לו מטעם הסנגוריה הציבורית). הארכה נתבקשה, כך נטען, למען הזהירות ונוכח אי הבהירות בשלב זה. הארכת המועד התבקשה עד לאחר סיום ההליכים הסופיים בוועדת השחרורים, במידה ויהיה צורך בכך.
2.
מן ההודעה המעדכנת שהגיש המבקש (ביום 23.4.2009) עולה כי אכן הוגשה מטעמו עתירה כנגד החלטה של ועדת השחרורים מיום 2.2.2009 (עע"א 1443/09). במהלך הדיון בעתירה היא צומצמה לשאלה בדבר הגשת תכנית פרטנית לוועדת השחרורים ימים ספורים לפני מועד הדיון מבלי שניתנה אפשרות למב"ן לבחון אותה ולחוות דעה. בפסק הדין (מיום 25.3.2009) נפסק כי מן הראוי היה שמב"ן אכן יתבקש להגיש התייחסותו לתכנית הפרטנית ולאחר שיהיה לפני הוועדה הדו"ח מטעם מב"ן, תשקול הוועדה בשנית את ההחלטה. לאור זאת הורה בית המשפט למב"ן להכין דו"ח מעודכן שיתייחס לתכנית הפרטנית ויוצג לפני ועדת השחרורים. המבקש טוען כי הוא לא נושע בפסק דין זה, שכן בדיון הנוסף לפני ועדת השחרורים לא יהיה דו"ח מעודכן של ועדת גילוי עריות ולא תהיה למבקש אפשרות לחקור את מעריכת המסוכנות.
3.
עמדת המשיבה (מיום 16.6.2009) היא כי אין מקום להיעתר לארכה המבוקשת, כיוון שאין כל עילה לקיים דיון בפסק הדין בעע"א 1141/09, כאשר פסק הדין בעע"א 1443/09 נגע להחלטה הסופית של ועדת השחרורים. לשיטת המשיבה, מקום בו בית המשפט המחוזי עתיד להידרש לטענות במסגרת עע"א 1443/09 התייתר הצורך בדיון בבקשה להארכת מועד. המשיבים ציינו כי נראה שבדיון בעע"א 1443/09 זנח המבקש את הטענות נשוא בקשה זו ובנסיבות אלה אין מקום לדון בהן.
4.
לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש להאריך את המועד ולאפשר למבקש להגיש בקשת רשות ערעור. הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך. היא הוגשה שעה שהמבקש לא ידע האם טענותיו יתבררו במסגרת עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים מיום 2.2.2009. בסופו של יום, טענות אלה לא נדונו בעתירה זו. אמנם, פסק דין זה ניתן בעתירה נגד החלטה סופית של ועדת השחרורים. יחד עם זאת, פסק הדין כלל לא עסק בטענות המבקש נגד החלטות ביניים של ועדת השחרורים. במצב דברים זה, ובשים לב לכך שצפוי דיון מחודש בוועדת השחרורים, באתי לכלל מסקנה כי יש לאפשר למבקש להגיש בקשת רשות ערעור נגד פסק הדין בעע"א 1141/09, העוסק בהחלטות הביניים של ועדת השחרורים. אציין כי איני סבורה שיש מקום לבחון, במסגרת הבקשה שלפניי, את השאלה האם המבקש זנח את הטענות בעניין החלטות הביניים, אם לאו.
סיכומו של דבר, המבקש רשאי להגיש בקשת רשות ערעור נגד פסק הדין בעע"א 1141/09 תוך 15 ימים מעת המצאת החלטה זו. החלטה זו
תתויק בתיק הבקשה לרשות ערעור, ככל שתוגש.
ניתנה היום, ו' בתמוז תשס"ט
(28.6.2009).
גאולה לוין
ר ש מ ת