בשג"ץ 2781/10 מוחמד עבדאללה סעוד טיטי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע, שדחה את עתירתו של המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים שלא לשחררו בשחרור מוקדם. פסק-הדין ניתן ביום 16.3.2010, ובהתאם להוראת תקנה 21יב לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, המועד האחרון להגשת ההליך הערעורי חל כעבור 15 ימים, קרי: ביום 8.4.2010.

המבקש מסביר כי ביום 8.4.2010 הוא מסר את בקשת רשות הערעור בסניף הדואר, בשעה 9:41, וביקש לשגרה לבית המשפט באמצעות "שירות מהיר אקספרס בו ביום". במסגרת שירות זה, כך מוסיף המבקש, מתחייב דואר ישראל כי דבר דואר שנמסר לסניף הדואר עד השעה 10:00 יגיע ליעדו "בו ביום". אלא שבפועל הגיעה בקשת רשות הערעור לבית המשפט רק ביום 11.4.2010, ומכאן הבקשה להארכת מועד. המדינה בתגובתה מתנגדת להארכת המועד וטוענת כי לא עלה בידי המבקש להציג "טעם מיוחד" כנדרש, מה גם שסיכויי ההליך קלושים ביותר, לשיטתה.

לאחר ששקלתי בדבר באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור במקרה זה חל כאמור בתאריך 8.4.2010 – יום חמישי – אולם הבקשה הגיעה לבית המשפט בפועל רק בתאריך 11.4.2010 – יום ראשון. כפי שנקבע לא פעם, איחור קל אף הוא איחור, וחלים לעניין זה הכללים הרגילים בדבר הצורך בהצגת הצדקה מספקת להארכת המועד. עם זאת, למשך האיחור יש נפקות בשקילת הבקשה.

בענייננו, בקשת רשות הערעור שוגרה לבית המשפט באמצעות הדואר ביום 8.4.2010. הבקשה אמנם נשלחה בשירות "מהיר אקספרס בו ביום", אולם לא ניתן לומר כי המבקש, באמצעות בא-כוחו, פעל בשקידה מרבית ועשה את כל הדרוש כדי שההליך יבוא בשערי בית המשפט בתוך המועד הקבוע בדין. יש לזכור כי חובתו של בעל דין היא שההליך יוגש לבית המשפט במועד, ואין הוא יוצא ידי חובתו בהנחת ההליך בסניף הדואר. מעבר לכך יש לציין כי בתנאי השירות "מהיר אקספרס בו ביום" נרשם במפורש כי דבר בדואר יגיע למען מוסדי או עסקי עד השעה 18:00, וכי "השירות אינו מתאים לדברי דואר הנשלחים למענים הנסגרים לפני השעות האמורות". בנסיבות אלה לא היה זה בלתי-צפוי שבקשת רשות הערעור תגיע לבית המשפט רק ביום ראשון, 11.4.2010. עם זאת, כיוון שמדובר באיחור מזערי, וכיוון שהבקשה שוגרה בתוך המועד החוקי באמצעות דואר "אקספרס בו ביום", ובהתחשב באינטרס של המבקש במיצוי ההליכים בכל הנוגע לסוגיית שחרורו המוקדם, איני מוצא לנכון במקרה זה לחסום את דרכו של המבקש לבית משפט זה. זאת על אף שסיכויי ההליך בוודאי מושפעים מן הרף הגבוה שחל בכל הנוגע להתערבות בית המשפט העליון בהחלטות מהסוג הנדון.

אשר על כן, המועד להגשת בקשת רשות הערעור מוארך עד לתאריך ההגשה בפועל. ההליך יקובל לרישום ויטופל כסדרו.