בשג"ץ 3557/06 זלמן וינדר נ. ח'כ אלי ישי

1.המערער הגיש עתירה כנגד חה"כ אלי ישי בטענה כי נפגע קשות מהתבטאות מסוימת של המשיב אשר פורסמה בכתבה ב"ידיעות אחרונות" ביום 23.2.06. המערער מבקש בעתירתו סעד של התנצלות פומבית מחה"כ ישי על הדברים שנכתבו מפיו.

2.המערער ביקש פטור מאגרה בגין העתירה שהגיש. כב' רשם בית המשפט עליון, השופט י' מרזל קבע בהחלטתו מיום 11.4.06 כי אין מקום לפטור את המערער מאגרה. הטעם שניתן לכך הוא שההליך שהוגש על ידו אינו מגלה עילה. טענות בגין הוצאת לשון הרע שנאמרו על ידי חבר כנסת אינן מקימות עילה לעתירה לבג"צ, ולפיכך אין מקום, ולו מטעם זה, לפטור מאגרה.

3.על החלטה זו הוגש הערעור בפני. בערעורו, קובל המערער על החלטת כב' הרשם אשר, לדבריו, חוסמת את דרכו לבית המשפט בלא שטענותיו תיבחנה לגופן. לטענתו, עתירתו מעלה שאלה חשובה, ויש לתת לו הזדמנות לשכנע את בית המשפט בצדקת טיעוניו, ומתקיימות בעניינו אמות המידה למתן פטור מאגרה.

4.אין יסוד לערעור שלפני. תקנה 13(ב) לתקנות בית המשפט ( אגרות) , התשנ"ח -1987 מורה כי פטור מאגרה, מותנה בהעדר יכולת של המבקש לשלם אגרה, ומקום שנראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה. המדובר הוא בתנאים מצטברים המקימים את סמכות בית המשפט לפטור בעל דין מתשלום אגרה. אשר לתנאי בדבר קיומה של עילה, נוכח חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, אין הכרח להראות כי סיכויי ההליך להתקבל הם ממשיים, אלא די בקיום סיכוי לכך, ולו ברף הנמוך (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד(2) 383, בעמ' 388-389; בשג"ץ 1315/06 בן שבת נ' מדינת ישראל [משטרת נהריה] , תק-על 2006(1) 3969, פסקאות 6-5). עם זאת, במקרה זה אין העתירה מגלה עילה, וצדק כב' הרשם בקביעתו בעניין זה. המערער מעלה בעתירתו טענות ממיתחם דיני איסור לשון הרע. בלא צורך לנקוט עמדה בטענותיו לגופן, ברי הוא כי נושאים הנוגעים לאיסור לשון הרע נדונים בבתי המשפט האזרחיים הכלליים, ולא בבית המשפט הגבוה לצדק, גם מקום שטענות להפרת האיסור מופנות כנגד איש ציבור. משכך, אין העתירה מגלה עילה בת סיכוי בבית משפט זה, ולכן לא נתקיים תנאי נדרש המקים את סמכות הרשם לפטור את המערער מתשלום אגרה, כאמור. יש לציין כי המערער הופטר מאגרה לצורך הגשת ערעור זה (החלטת כב' הרשמת ש' ליבוביץ מיום 30.4.06).

לאור האמור, הערעור נדחה.