פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
356/03
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער:
שהואן חסן
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. משרד הפנים - מינהל האוכלוסין
ערעור על החלטת רשם בית המשפט העליון,
כבוד השופט בועז אוקון, מיום 20.12.2002,
בבגץ 3327/02
בשם המערער: עו"ד זאב
משה בן-דורי
בשם המשיבים: עו"ד שרון
רוטשנקר
החלטה
זהו ערעור על החלטת רשם בית המשפט העליון מיום 20.12.2002, בה נקבע, כי הטיפול בעניינו של העותר, גם אם היה לקוי בעבר, לא הונע מעצם הגשתה של העתירה, ועל כן הוחלט כי אין מקום לפסוק הוצאות לטובת העותר.
1.המערער בהליך זה (להלן – המערער או העותר) הגיש עתירה (בג"ץ 3327/02) כנגד שר הפנים ומינהל האוכלוסין (להלן – המשיבים), בדרישה כי תוענק לו אזרחות ישראלית. העתירה הוגשה ביום 21.4.2002, ובטרם התקיים בה דיון, אושרה בקשת העותר לקבלת אזרחות. לפיכך, התייתרה למעשה העתירה, והצדדים הגישו בקשה מוסכמת למחיקתה. כן ביקש העותר, המערער כאן, לחייב את המשיבים בהוצאות.
2.רשם בית המשפט העליון, לאחר שהובאו בפניו טענות בעלי הדין, דחה את בקשת העותר לחייב את המשיבים בהוצאות. כנגד החלטה זו מוגש הערעור דנן.
3.המערער טוען, כי העתירה היוותה הקטליזטור הבלעדי אשר הניע את המשיבים להעניק לו אזרחות, וכי לולא הגשתה היתה נמשכת עוד זמן רב הסחבת בטיפול בבקשתו לקבלת אזרחות. המשיבים מצידם טוענים, כי מן הנתונים העובדתיים במקרה דנן עולה, כי ההחלטה בדבר הענקת אזרחות לעותר מכוח התאזרחות אינה נובעת מהגשת העתירה, אלא הינה תוצאה של הליך לבירור עמידתו של העותר בתנאים להענקת אזרחות.
4.לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובתגובת המשיבים נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות. כבוד הרשם מצא כי לא מתקיים קשר בין הגשת העתירה לבין הסעד לו זכה העותר, ואיני רואה מקום להתערב במסקנתו.
אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין מקום ליתן צו להוצאות בדיון בפני.
ניתנה היום, ב' באדר א' התשס"ג (4.2.2003).
ה
נ ש י א