פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
4252/06
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער:
יוסף נעמאן נאסר
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ
המשפטי לממשלה
2. השופט ג'מיל נאסר
3. שר המשפטים
ערעור על פסק החלטת כבוד הרשם י'
מרזל מיום 2.5.06 במסגרת בג"ץ 4615/05 ובג"ץ 11221/05
החלטה
לפניי ערעור על החלטת הרשם י' מרזל מיום 2.5.06, לפיה בקשתו של המערער לגילוי מסמכים במסגרת בג"ץ 11221/05 ובג"ץ 4615/05 (להלן: העתירות ) , תועבר להחלטת ההרכב שיישב בדיון הקבוע בעתירות ליום 7.8.06.
ביום 5.1.06 הגיש המערער בקשה למתן צו המורה למשיב 1 בבג"ץ 11221/05 (להלן: המשיב 1 ) לגלות מספר מסמכים , הקשורים לטענתו להחלטה בדבר העמדתו לדין של משיב 2 בבג"ץ 11221/05 (להלן: צו לגילוי מסמכים ) , החלטה אשר שונתה כך שהוחלט שלא להעמידו לדין, ואותה תוקף העותר במסגרת העתירות. המשיבים התנגדו לבקשה בטענה כי אין מקום להורות על מתן צו לפרטים נוספים נוכח השלב המוקדם בו מצויות העתירות. לגופו של עניין טענו המשיבים, כי מדובר במסמכים המשקפים תכתובת פנימית של הרשות שאינה חייבת בגילוי. בתגובה טען המערער כי הגיש בקשה לגילוי מסמכים ולא למתן פרטים נוספים, וגילוי זה מתבקש משורה של מקורות כגון: חוק חופש המידע, התשנ"ח-1988; חובת הרשות כלפי הפרט; זכות העיון ועוד. עוד הוסיף המערער כי אין מניעה להיעתר לבקשתו לעיון במסמכים או לפחות בחלקם.
לאחר שעיין בחומר ובטענות הצדדים קיבל הרשם את טענת המערער כי בקשתו אינה בקשה לפרטים נוספים לפי סעיף 12 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), כי אם בקשה למתן צו לגילוי מסמכים לפי סעיף 20(ב) לתקנות, במסגרתה מתבקש בית המשפט הגבוה לצדק להורות על גילוי מסמכים בדומה להליך האזרחי. הרשם קבע כי גם אם יש בידיו סמכות ליתן צו כאמור, שאלה אשר השאיר הרשם בצריך עיון, אינו מוצא הצדקה להשתמש בה, נוכח העובדה שהדיון בעתירות נקבע לפני הרכב ליום 7.8.06, וההרכב יוכל להכריע בטענות המערער ולהחליט אם בנסיבות העניין אפשרי וראוי להורות למשיב 1 לגלות את המסמכים המבוקשים.
בערעור שלפניי שב וטוען המערער כי המסמכים המבוקשים על-ידו דרושים לצורך הדיון בעתירות וכי אי גילוים כעת יגרום לעיכובים נוספים. אציין תחילה כי נוסח הערעור שהגיש בא-כוח המערער בוטה ובלתי ראוי. הוא מלין על כך שהרשם החליט שלא להחליט בבקשה, וזאת לאחר ארבעה חודשים ממועד הגשתה, ולאחר שקבע כי יש בידו סמכות להכריע בה. בנוסף, חושש המערער, כי החלטת הרשם תוביל להצגתו בפני ההרכב שידון בבקשה כמי שמנסה לגרום לעיכוב הדיון ולכן יפגעו סיכויי הבקשה.
לאחר שעיינתי בטענות המערער איני מוצאת עילה להתערב בשיקול דעת הרשם. ראשית, בניגוד לטענת המערער, הרשם נמנע מלהכריע בשאלה האם יש בידיו סמכות ליתן צו כמבוקש, הכרעתו נגעה אך ורק לשאלת טיב הבקשה שהובאה בפניו. שנית, אין ממש בטענת המערער כי הרשם החליט שלא להחליט בבקשה וכי החלטתו אינה מנומקת. הרשם בחן את טענות הצדדים, שקל שיקולים רלוונטיים כגון: השימוש הנדיר בסמכות לקיים הליך של גילוי מסמכים בבג"ץ- ככל שסמכות כזו קיימת; השלב בו נמצא ההליך; פרק הזמן שיעבור עד שהבקשה תובא בפני ההרכב ועוד. לאחר בחינת הטענות ובהתחשב בנסיבות העניין החליט הרשם כי מן הראוי שההרכב ידון בבקשה. אשר לחשש שמעלה המערער מפני הצגתו כמי שמעוניין בעיכוב הדיון, נראה כי מדובר בחשש מוגזם ומיותר, בעיקר נוכח הנחיית הרשם בסיפא של החלטתו, כי החלטתו תתויק בתיקי השופטים שישבו בדיון.
דין הערעור להידחות. אין בדחיית ערעור זה כדי להשפיע על סיכוי הצלחת בקשת המערער למתן צו לגילוי מסמכים. כאמור בהחלטת הרשם, טענותיו המפורטות של המערער ביחס לזכות העיון ונחיצות המסמכים תיבחנה בפני ההרכב.
ניתנה היום, כ"ט בסיון התשס"ו
(25.6.2006).
ש ו פ ט ת