בשג"ץ 4351/06 אריק דילרד נ. ועדת שחרורים

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. עניינו של ההליך בהשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 30.03.06 אשר ניתן במעמד הצדדים (להלן: פסק הדין), לפיו נדחה ערעורו של המבקש, המרצה מאסר בפועל, על החלטת המשיבה מיום 19.1.06, אשר בה נדחתה בקשה לקיים דיון נוסף בעניין שחרורו המוקדם. פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן כאמור ביום ה-30.3.06, ואילו בקשת רשות הערעור הוגשה כארבעים וחמישה ימים לאחריו, תחת המועד הקבוע לכך בדין, שהוא 15 ימים.

2.המבקש טוען בבקשתו, כי הטעם לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור דנן הינו טעות שבתום לב בסדרי הדין, שכן, ממזכירות בית משפט זה נמסר לו – לטענתו - כי המועד להגשת הבקשה דנן הינו 45 ימים מיום מתן ההחלטה. לטענת המבקש, מעלה ההליך שבכותרת שאלות מנהליות וחוקתיות בעלות השלכות רחבות היקף שראוי וייבחנו בבית משפט זה. כמו כן טוען המבקש כי לא ייגרם כל נזק למי מן הצדדים כתוצאה מהארכת המועד המבוקשת. לאור כל זאת טוען המבקש כי יש להאריך את המועד כמבוקש.

3.המשיבה משאירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית משפט זה. עם זאת טוענת המשיבה כי המבקש מיוצג על-ידי עורך-דין, כך שבירור המועד שבדין להגשת הבקשה דנן יכול היה להיעשות בנקל ואף הפסיקה לא הכירה בטעות כזו בנסיבות העניין כטעם המצדיק הארכת המועד. לגופו של הליך טוענת המשיבה כי סיכוייו של ההליך קלושים, שכן על פי הפסיקה הקיימת ממעט בית משפט זה לדון בעתירות אסיר בכלל, ובנסיבותיה של עתירה זו בפרט אין ממש שכן היא אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית או אחרת מלבד עניינו הפרטני של המבקש. עם זאת, מציינת המשיבה, כי עומד למבקש אינטרס כבד משקל כי יינתן לו יומו בפני בית משפט זה, ולפיכך משאירה המשיבה, כאמור, את ההכרעה לשיקול דעת בית משפט זה. המבקש הגיש תגובה לתגובה זו ובה שב וטען לעניין טעם האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור דנן, וכן ציין כי הבקשה להארכת המועד הוגשה מיד כשנודע דבר האיחור ומששבה באת כוחו של המבקש מחופשתה. לפיכך טוען המבקש כי יש להיעתר לבקשתו.

4.לאחר שבחנתי את הבקשה ואת טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. בענייננו, הוגשה בקשת רשות הערעור באיחור בשל טעות שבדין. אמת, טעותו של המבקש היא טעות שבנקל ניתן היה להימנע ממנה בייחוד שעה שמדובר בבעל דין מיוצג. עם זאת, ככל שיש ממש בטענה לעניין מידע מוטעה שנמסר למבקש, יש ליתן לכך משקל. איני קובע מסמרות בנדון, נוכח עמדת המשיבה לגופו של עניין. שילוב נתונים זה, בצירוף האינטרס בבירור הליך זה לגופו, מביא למסקנה כי יש לקבל הליך זה לרישום ולהאריך המועד כמבוקש.