פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
4375/10
בפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקש:
עזרא יום טוב
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
הוגשה בקשה
החלטה
המבקש מרצה עונש מאסר לתקופה של 15 שנים בגין עבירות מין שביצע. המשיב החליט להגביל את השימוש של המבקש במכשיר הטלפון, זאת משום שמכשיר זה – כך נטען – משמש עבורו להטרדת קורבנותיו. בית המשפט המחוזי דחה (ביום 1.6.2010) את עתירתו של המבקש בעניין זה, זאת לאחר שהמבקש התנגד לכך שבית המשפט יעיין בחומר חסוי. המבקש הגיש בקשה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, זאת לתקופה של 30 ימים שבמהלכה יפנה לקבלת ייצוג משפטי. המדינה מתנגדת לבקשה לאור סיכויי ההליך הנמוכים, לשיטתה.
לאחר ששקלתי בדבר החלטתי להיעתר לבקשה. לפי תקנה 7(א) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980, המועד להגשת בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר, הוא 15 ימים. בענייננו, הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך. המבקש נימק את בקשתו ברצונו להסתייע בעורך-דין. מרצון זה איני רואה להתעלם בנסיבות המקרה, כשאני מביא בחשבון גם את העובדה שבבית המשפט המחוזי המבקש ייצג את עצמו (לאחר שבית המשפט לא מצא לנכון למנות עבורו סנגור ציבורי), ובחר שלא לאפשר עיון של בית המשפט בחומר סודי (שכמובן, אינו לפניי היום).
במכלול הנסיבות, וכשהבקשה הוגשה כאמור בתוך המועד הקבוע בדין, וכשהחומר שלפניי דל מכדי שאוכל לקבוע מסמרות לגבי סיכויי ההליך, אני נעתר לבקשה. המבקש יהא רשאי להגיש את בקשת רשות הערעור תוך 10 ימים מעת שתומצא לו החלטה זו.
ניתנה היום, ח' באב
התש"ע (19.7.2010).
גיא
שני
ר
ש
ם