בשג"ץ 4648/15 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה מיום 24.3.2015 בבג"ץ 1303/15, בו נדחתה עתירה שהגישה המבקשת על הסף.

הבקשה הוגשה היום, 5.7.2015, ובגדרה התבקש גם צו ביניים במעמד צד אחד. על פי הנטען בבקשה הצורך במתן ארכה נובע מכך שהוגשה בעבר "בקשה חוזרת לדיון" וזו הועברה להכרעת המותב שדן בהליך, והמבקשת החליטה שלא לפנות שוב בעניין שכן קיוותה כי יחול שינוי בעמדת המשיב 2. אולם נוכח החלטה שיצאה מלפני המשיב 2 ביום 30.6.2015, מתבקשת כעת ארכה של ארבעה ימים להגשת "בקשה חוזרת שניה לדיון", ומבוקש כי זו תובא בפני הנשיאה של בית משפט זה בהתאם להוראת סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

לאחר עיון בבקשה ובחומר שבתיק בג"ץ 1303/15 איני מוצאת להיעתר לבקשת הארכה.

הבקשה אותה הגישה העותרת במסגרת בג"ץ 1303/15 ביום 27.3.2015 כונתה על ידה "עתירה בהולה המבקשת להשיב על כנו צו ביניים שהוצא ביום 22.1.2015 ובקשה חוזרת לדיון בעתירה שהוגשה באותו יום". על פי כותרתה זו וכן בשים לב לכך שבכותרת צוין מספר ההליך הנ"ל ולא שולמה אגרה, קלטה מזכירות בית המשפט את הבקשה כ בקשה לעיון חוזר בפסק הדין. על כן הועברה הבקשה לטיפול המותב שנתן את פסק הדין, וזה אכן ראה בבקשה משום בקשה לעיון חוזר, ודחה אותה ביום 29.3.2015, בציינו כי אין עוגן בסדרי הדין בבג"ץ לפרוצדורה של עיון חוזר בפסק דין.

מן התמיהה שהעלתה המבקשת לעניין המותב אשר דן בבקשה לעיון חוזר עולה כי ככל הנראה למעשה ביקשה המבקשת בשעתו להגיש עתירה לדיון נוסף. אציין כי על יסוד המסמך שהוגש לא ניתן היה להבין כי זו כוונתה (וכאמור אף לא שולמה אגרה בד בבד עם הגשת הבקשה), אך מכל מקום אם סברה המבקשת כי חלה טעות בעניין היה עליה להודיע על כך באופן מיידי לאחר שנודעה לה ההחלטה שניתנה בבקשתה בידי הרכב השופטים (ויצוין כי גם לשיטתה ידע עליה בא-כוחה סמוך לפני יום 21.4.2015). בטענות שמעלה היא כעת (אותן העלתה גם במסגרת תגובה שהגישה ביום 17.6.2015 לבקשה שהגיש המשיב 3 במסגרת בג"ץ 1303/15) ולפיהן לא הגישה עד עתה בקשה נוספת בעניין בשל בחירה מושכלת שלה בעקבות התפתחויות שחלו בדיון שנערך בפני המשיב 2 ותקוותה כי יהא בהמשך הדיון בפניו כדי להועיל לה, אין כדי להוות "טעם מיוחד" אשר יש בו להצדיק מתן ארכה כה ממושכת להגיש כעת - למעלה משלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין - עתירה לדיון נוסף, תוך פגיעה באינטרס שהתגבש למשיב 3 בדבר סופיות פסק הדין.

עוד אציין כי גם סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת אינם תומכים בקבלת הבקשה, שכן על פני הדברים פסק הדין - בו נדחתה עתירה על הסף לאחר שבית המשפט עמד על ההלכה המושרשת לפיה בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של בתי הדין הרבניים - אינו נמנה עם אותם מקרים נדירים ויוצאי-דופן שבהם קמה הצדקה להורות על ליבון נוסף של העניין בפני הרכב מורחב של שופטים.

אשר על כן הבקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף נדחית. למותר לציין כי משלא התקבלה הבקשה למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף ובהעדר הליך עיקרי אחר, נשמט גם הבסיס להגשתה של הבקשה למתן צו ביניים אותו כללה כאמור המבקשת במסגרת הבקשה שבפניי, ומשכך לא ניתן לקבלה לרישום במתכונת בה הוגשה.

ההחלטה תומצא לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.