פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית
משפט גבוה לצדק
בשג"ץ
474/13 - א'
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
חסן זניד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בתי
משפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 20.12.12
בעת"א 43203-07-12 שניתן על ידי כבוד השופט י' פרסקי
בשם המבקש:
עו"ד שפיק אבו האני
החלטה
לפניי שלוש בקשות שהוגשו על ידי המבקש במאוחד, שעניינם פסק דינו בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (עת"א 43203-07-12, כבוד השופט י' פרסקי ) מיום 20.12.2012 – בקשה להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור, בקשה לרשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.
עניינו של ההליך בפני בית המשפט לעניינים מנהליים היה בעתירה שהגיש המבקש נגד המלצת הממונה על עבודות השירות להפסקת עבודות השירות שנגזרו על המבקש, המלצה שאושרה. בית המשפט דחה את העתירה, וקבע כי עמדת הממונה על עבודות השירות סבירה, ואינה מקימה עילה להתערבות שיפוטית. במסגרת זאת, דחה בית המשפט אחת לאחת את טענותיו העובדתיות של המבקש, המסבירות לשיטתו מדוע לא עמד בתנאים שנקבעו על ידי הממונה. כך, דחה בית המשפט את טענתו של המבקש על פיה לא יכול היה להחתים כרטיס בבית הספר בו עבד בשעה 15:00, שכן בית הספר נסגר בשעה 14:30. בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי נוכח שיחת הבירור שנערכה למבקש ביום 15.3.2012, במסגרתה הודה כי לא התייצב לעבודות השירות לפחות פעם אחת, החלטת הממונה סבירה היא. זאת בפרט מקום בו נמצא כי ביום בו לא התייצב המבקש לעבודות השירות הוחתם כרטיסו על ידי אחר.
כאמור, בפניי עומדות בשלב זה שלוש בקשות שונות. בטרם דיון יצוין כי הבקשות כולן הוגשו ביום 18.1.2013, יום שישי, וזאת חרף העובדה שמועד ההתייצבות שנקבע למבקש לריצוי עונש המאסר הוא היום, 20.1.2013 בשעה 11:00. התנהלות זו, בלשון המעטה, אינה ראויה, בפרט מקום בו המבקש מיוצג על ידי עורך דין.
מכל מקום, נוכח דחיפות העניין מצאתי לנכון לקיים דיון בתיק. כפי שיוסבר להלן, לאחר העיון בבקשות על צרופותיהן ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים לפני, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. עוד יצוין בהקשר זה כי בשגרה, היה על הבקשה להיבחן ראשית על ידי רשם בית המשפט. יחד עם זאת, כדי למנוע סרבול מיותר, ולחסוך את הצורך שנוצר בשל הגשתה המאוחרת של הבקשה בפיצול הדיון בין הבקשה להארכת מועד והבקשה לעיכוב ביצוע העונש, מצאתי לנכון לדון בבקשות כולן במאוחד.
כידוע, בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים. ראשית, נבחנת השאלה האם קיים "טעם מיוחד" המצדיק את קבלת הבקשה, ולאחר מכן נבחנת השאלה האם ישנה הצדקה לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד (ראו בבש"ם 6229/11 דון-יחיא' נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה (10.1.2012) ). במסגרת זאת, אף שהרף למתן ארכה בהליך הפלילי נמוך מהרף להארכת מועד בהליכים אזרחיים (ראו למשל בשג"ץ 4269/10 כהן נ' שירות בתי הסוהר (7.7.2010)) , עדיין אין הבקשה שלפניי עומדת ברף הנדרש.
המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור היה ביום 6.1.2013, וכאמור, הוגשה היא רק ביום 18.6.2013, משמע, באיחור של שניים עשר ימים. ההסבר היחיד שנתן המבקש לאיחור זה הוא בכך שעורך דינו הנוכחי מונה רק ביום 17.1.2013. ברי, כי טעם זה אינו מספיק כדי להצדיק את מתן הארכה.
למעלה מזאת, אף אם היה בטעם האמור די כדי להצדיק את מתן הארכה, הרי שבחינת סיכויי ההליך מטה את הכף נגד מתן ארכה כאמור. כידוע, רשות ערעור תינתן רק מקום בו חורג ההליך מעניינו הפרטני של המבקש, ומעורר סוגיה כללית או קושי משפטי מיוחד (רע"ב 9181/06 וזנה נ' מדינת ישראל
(9.1.2007)). בהליך הנוכחי, כל טענותיו של המבקש נוגעות לעניינו הפרטני, ואלו נדחו הן על ידי הממונה, הן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים (וראו, להיקף התערבותו של בית משפט זה בהחלטת הממונה ב"גלגול שני", רע"ב 2943/97 לב מאיר נ' שירות בתי הסוהר (15.6.1997)) . משכך, אף לו הייתה הבקשה להארכת מועד מתקבלת, לא היה מקום לקבל את בקשת רשות הערעור.
לבסוף, יצוין בבחינת למעלה מן הצורך, כי גם לו היה המבקש צולח את שני השלבים הקודמים, לא מצאתי כי נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לגופו של עניין. מדובר במבקש שהפר באופן שיטתי וללא כל צידוק את תנאי עבודות השירות שלו. אף לאחר שזומן לשיחת בירור והבהרה הוסיף המבקש פעם אחר פעם להפר את התנאים שנקבעו לו. ברי, כי הפריבילגיה הגלומה באפשרות של ריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות מותנית בכך שאלו יבוצעו ללא דופי (רע"ב 4973/06
אדרי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 26.7.2006)) . במקרה הנוכחי, כאמור, הפר המבקש פעם אחר פעם את תנאי עבודות השירות שנקבעו לו. בנסיבות אלו, נדמה כי אין מנוס מהפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת המאסר מאחורי סורג ובריח.
סוף דבר, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור נדחית. משכך, מתייתרת בקשת המבקש לדחיית מועד ריצוי העונש. חרף העובדה שהמועד לתחילת ריצוי העונש נקבע להיום, לא מצאתי מקום לתת דחייה במועד תחילת ריצוי העונש למטרות התארגנות, מקום בו הגיש המבקש את בקשתו שאופן שלא יאפשר את הדיון בה מוקדם יותר. ברי, כי המגיש את בקשתו בסמוך למועד שנקבע לתחילת ריצוי עונשו צריך להיות מוכן לכך שבקשתו תדחה, ויהיה עליו להתייצב לריצוי העונש באופן מיידי.
ניתנה היום, ט' בשבט התשע"ג (20.1.2013).
ש ו פ ט