בשג"ץ 4740/17 רוני כדורי נ. מדינת ישראל- משרד הביטחון ואח'

המערער הגיש עתירה שעניינה קביעת שיעור נכותו. בית המשפט דחה את העתירה לנוכח קיומו של סעד חלופי (בג"ץ 2663/16). בקשתו להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף נדחתה אף היא, לנוכח סיכויי ההליך והעדר טעם מיוחד למתן הארכה. מכאן הערעור.

המערער מדגיש ארבעה נימוקים מרכזיים לקבלת הבקשה: הגשת הבקשה למתן ארכה בטרם חלף המועד להגשת העתירה; העובדה שהאיחור בהגשת העתירה נבע מהגשת בקשה לביטול פסק דין; נכונות עתירתו לעניין קביעת שיעור הנכות; טענה כי פסק הדין בעתירה שהגיש שגוי, שכן לא עומד לו סעד חלופי. דא עקא, גם אם אניח שכל טענות המערער נכונות במישור העובדתי, ואיני קובע כך לגבי כל הטענות – אין הצדקה לקבל את הערעור. כפי שקבעה הרשמת, לא הייתה כל מניעה כי המערער יגיש במועד הקבוע לכך את עתירתו לדיון נוסף. אף עולה כי בשלב מסוים המערער פעל כפי שפעל – המתנה עם הגשת בקשת הארכה לשם הגשת בקשה לעיון חוזר – בניגוד להחלטת רשמת בית המשפט בעניין אחר הנוגע אליו. לצד זאת פסק דין קצר הקובע כי למערער עומד סעד חלופי אינו מקים עילה לדיון נוסף. המערער טען אמנם כי סיכוייו של הסעד החלופי קלושים ותיאורטיים, אך בכך אין כדי לאיין את עצם קיומו של המסלול הדיוני החלופי. יובהר כי אחד הסעדים החלופיים הוא פנייה נוספת לקצין התגמולים, לשם בדיקת מצבו של המערער נכון להיום.

הערעור נדחה. אין צו להוצאות.