בשג"ץ 4807/98 ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון ובמשרד רוה"מ נ. מדינת ישראל-מש

1.לפני עתירה של העותר לגלוי ראיה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א1977-, היינו ראיה שלגביה הוציא שר הבטחון תעודת חסיון שמסירתו עלולה לפגוע בבטחון המדינה, בתיק בית-הדין האזורי בחיפה נד 4/31/ המתנהל בפני השופט הראשי באותו בית-דין, כב' השופט דורון מייבלום.

בא-כוח העותר חזר על בקשתו ובאי-כוח המשיבים חזרו על התנגדותם לגילוי אותה ראיה. כן שמעתי בהעדר בא-כוח העותר דברי הסבר (ראו סעיף 46(א) סיפא לפקודה הנ"ל) באשר לסיכון הבטחוני בגילוי אותה הראיה.

2.ראוי שנביא כאן את נוסח סעיף 44(א) בחלקו הרלבנטי לענייננו:

"44(א) אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל ראיה, אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודת חתימה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה... אלא אם מצא שופט של

בית המשפט העליון , על פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה ,

כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה ".

3.על בית משפט זה, איפוא, לדון ולקבוע על פי כל אשר הובא לפניו הן בדבר הסיכון העלול להגרם לבטחון המדינה באשר לגילוי אותה ראיה והן באשר לצורך בעשיית צדק בעניין שהגילוי מתבקש.

אם ימצא בית המשפט כי לשם עשיית הצדק, במקרה שלפניו, עדיף לגלות אותה ראיה על פני אי-גילויה על אף הפגיעה העלולה להיגרם לבטחון המדינה, יעשה כן. ראו החלטת כבוד השופט חשין בענין ע"פ 889/96 מאזריב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), לרבות האיזכורים שם וראה החלטתי בבש"פ 7773/98 פלוני נ' מדינת ישראל מיום 28.1.99 (טרם פורסם), על כל האיזכורים שם.

4.לאחר שעיינתי באותה ראיה וקיבלתי הסבר מהמוסמך למסור פרטים בטחוניים ושמעתי את באי-כוח הצדדים הגעתי למסקנה כי אכן גילוי אותה ראיה בכללותה עלול לגרום לפגיעה קשה בבטחון המדינה.

ייתכן אמנם שניתן לגלות מספר פרטים בודדים מאותה ראיה, אך בשל היותם "מבודדים" ומוצאים מהקשרם לא יהא לאף אחד עניין ממשי בקבלתם.

שוכנעתי גם שכל הקשורים בראיה זו מודעים לזכויותיהם וכי גם גילוים של אותם אנשים יש בו כדי לפגוע בבטחון המדינה.

יש, איפוא, עניין שלא לגלות ראיה זו שהעותר מבקש לגלותה.

5.אין בכך, כמובן, כדי לסתום את הגולל על העתירה. על בית המשפט לדון, כאמור לעיל, אם חרף הדברים האלה הצורך בגילוי הראיה "עדיף מן העניין שיש לא לגלותה", לשם "עשיית צדק". במקרה כזה, בסופו של יום, יסוג הצורך בשמירת בטחון המדינה מפני עשיית הצדק.

6.דא עקא שבא-כוח העותר חזר והדגיש כי לצורך הדיון עצמו, כיום, בבית-הדין האזורי לעבודה - אין הוא מבקש להגיש את הראיה, נשוא הדיון, כראייה, אלא כל שהוא מבקש הוא לגלות את הראייה בפני העותר. בא-כוח העותר לא הצליח להביא לפני מהו הסעד שהעותרים מבקשים לקבל מבית-הדין האזורי לעבודה. נהפוך הוא: הוא טען שאין הוא מבקש, היום, כל סעד שהוא לטובת העותר (התובע, שם) מהמבקשים (הנתבעים, שם) על סמך אותה ראיה שהוא מבקש את גילויה, אלא הוא מבקש את גילויה בלבד.

7.הנה כי כן, משהעותר אינו מבקש סעד כלשהו בתביעה עצמה באופן שהראיה שנטען לגביה שהיא חסויה אין בה, אם תוגש, כדי לסייע לעותר בקבלת סעד או תרופה כלשהי מהמשיבים - מתגמד הצורך בגילוי הראיה לשם עשיית צדק בדיון המתקיים בין הצדדים. יתר-על-כן בא-כוח העותר מדגיש ומציין כי אין

בכוונת העותר להגיש את הראיה כראיה בבית-הדין, אלא רק לעיין בה.

בנסיבות אלה ברי שאין אני יכול לקבוע כי הצורך בגילוי הראיה עדיף לשם עשיית צדק, מן העניין שיש לא לגלותה מחשש ממשי לפגיעה בבטחון המדינה.

8.העתירה נדחית.

אין אני מחייב את העותר בהוצאות משפט בהתחשב בכך שהמדינה ביקשה מספר דחיות ללא הצדקה.

ההחלטה תימסר לצדדים על-ידי המזכיר הראשי של בית משפט זה, בהתאם להחלטתי מיום 21.6.99.