בשג"ץ 4894/98 שלמה ואשדי נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירה אסיר.

ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה ביום 3.6.98.

המועד להגשת בקשה לרשות ערעור הינו בתוך חמישה עשר ימים מיום מתן ההחלטה אם ניתנו בפני המבקש, או מהיום שהומצאה לו אם ניתנה שלא בפניו. מועד זה חלף זה מכבר.

הטעם להארכת המועד שמעלה בא כוח המבקש בבקשה הינו הפסקת ייצוגו של המבקש על ידי משרד עורכי הדין שייצגו בפני בית המשפט המחוזי.

טעם נוסף המצויין בבקשה הוא, שהגשת בקשת רשות הערעור הינה הסעד היחידי העומד לרשותו של המבקש לתקיפת ההחלטה השוללת ממנו חופשות מבית הסוהר, וכן שטובים סיכוייה להתקבל.

המשיבה מתנגדת לבקשה להארכת מועד. לטענתה העובדה שהמבקש החליף את משרד עורכי הדין שמייצגו אינה מהווה טעם סביר המצדיק את הארכת המועד המבוקשת, בעיקר נוכח האיחור הרב, והיות המבקש מיוצג על ידי עורך דין בהליכים בבית המשפט המחוזי.

אשר לטענה, כי בקשת רשות הערעור הינה הסעד היחיד העומד לרשות המבקש, טוענת המשיבה כי עניין יציאתו לחופשות של אסיר מנוע חופשות נדון אחת לחצי שנה על ידי שירות בתי הסוהר, ומכאן, שממילא עניינו של העותר ייבחן פעם נוספת על ידי שירות בתי הסוהר, ולפיכך אין מדובר ב"מחסום" קבוע בפני העותר שימנע יציאתו לחופשות בעתיד.

הנימוקים אותם מעלה בא כוח העותר אינם מהווים הסבר סביר לאיחור הרב בהגשת הבקשה.

עובדת החלפת הייצוג לא יכולה להוות טעם להארכת המועד, שכן היה על העותר לדאוג להחלפת ייצוגו במועד.

העותר היה מיוצג בבית המשפט המחוזי וחזקה עליו שידע את המועד להגשת בקשת רשות הערעור. משלא הסדיר את ייצוגו במועד, היה באפשרות העותר להגיש הבקשה בעצמו.

כמו כן, יש לציין את העובדה שבעוד מספר חודשים ייבחן עניינו של העותר פעם נוספת.

לפיכך, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור נדחית.