בשג"ץ 5093/99 שלמה עוג'ר נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.2.99, לפיה נדחתה עתירת המבקש, שהינו אסיר, לעבור למסגרת שיקומית בכלא מעשיהו, אך נקבע כי אם יגלה המבקש התנהגות חיובית בחודשים הקרובים, יובא עניינו של העותר לפני ועדת השיקום לשם בחינת אפשרות העברתו למסגרת שיקומית כאמור.

בהתאם להחלטת בית המשפט קמא הובא המבקש בפני ועדת שיקום ביום 19.4.99, אך זו דחתה את בקשתו להעברה למסגרת שיקומית בכלא מעשיהו. בקשתו של המבקש להעברה למסגרת שיקומית נדונה פעם נוספת ביום 18.7.99, אולם גם בקשה זו נדחתה.

בבקשה שבפני מבקש המבקש כי יוארך לו המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, שירות בתי הסוהר לא מילא אחר החלטת בית המשפט המחוזי ובמקום להעבירו למערכת שיקומית, הועבר המבקש לכלא כרמל.

למעשה, טענותיו של המבקש בבקשה להארכת מועד ובבקשת רשות הערעור אשר צורפה לה אינן כנגד החלטת בית המשפט קמא, אלא הן מופנות נגד שירות בתי הסוהר, אשר לטענת המבקש לא מילא אחר ההחלטה.

לפיכך, ההליך בו על המערער לנקוט הינו הגשת עתירת אסיר נגד שירות בתי הסוהר לבית המשפט המחוזי, ולא ערעור על החלטת בית המשפט קמא.

אשר על כן אין כל טעם בהארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שכן זה אינו ההליך שבו על המבקש לנקוט.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי המבקש אף לא ציין בבקשתו כל נימוק שיש בו כדי להצדיק הארכת המועד.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה.