בשג"ץ 5160/18 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ. ממשלת ישראל

לפנַי ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי-זיו מיום 2.7.2018 בבג"ץ 2615/18, בגדרה התקבלה חלקית בקשת משיבים 4-1 (להלן: המשיבים ) להארכת המועד להגשת תגובתם לעתירה שהגישו המערערות.

1.

המשיבים נדרשו להגיש את תגובתם לעתירה שהגישו המערערות, עד היום, 4.7.2108, 14 ימים טרם המועד שנקבע לדיון בעתירה. ביום 2.7.2018 הגישו המשיבים בקשה להארכת המועד להגשת התגובה עד ליום 12.7.2018 בשל עומס עבודה כבד, היעדרותו של בא-כוחם מהעבודה בשל שירות מילואים והעובדה שנדרש פרק זמן נוסף לקבלת ההתייחסויות הנדרשות לעתירה מצד גורמים רלוונטיים. בבקשה צוין כי משיבה 5 מסרה כי היא מסכימה לבקשה ומבקשת כי היא תחול גם בעניינה. מנגד, בא-כוח המערערות התנגד לבקשה בעיקר מהטעם שלא יוותר לו די זמן להיערך לדיון לאחר הגשת התגובה. באותו יום, 2.7.2018, קבע הרשם כי בשים לב לטעמי הבקשה, אך נוכח התנגדות המערערות, הבקשה תתקבל בחלקה באופן שבו התגובה תוגש עד ליום 10.7.2018 בשעה 12:00. מכאן לערעור שלפנַי.

2.

בעיקר חזרו המערערות על הטענה כי הארכת המועד להגשת תגובת המשיבים לא תאפשר להן להיערך לדיון באופן ראוי והולם. כן הלינו המערערות על כך שבקשת הדחייה הוגשה בסמוך למועד שנקבע להגשת התגובה, ולכך שנדחה אף המועד להגשת תגובת משיבה 5.

3.

דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול דעתו של רשם בית המשפט בכל עניין הנוגע לניהול ההליך הוא רחב, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיו. החלטה על הארכת מועד להגשת מסמכי בי-דין מצויה בגרעין סמכות הרשם, אשר מופקד על עריכת האיזון הרלוונטי בין השיקולים השונים הצריכים לעניין. בענייננו, הרשם נתן דעתו, הן לבקשה והן לנימוקים המתנגדים לה, והורה על קבלת הבקשה באופן חלקי בלבד.

בניגוד לטענת המערערות, לא התרשמתי כלל כי מדובר בהחלטה הטומנת בחובה פגיעה בלתי מידתית במערערות, המצדיקה התערבות. ההפך הוא הנכון. החלטה כזו –"על דרך האמצע" – אינה מגלה כל עילה להתערב בשיקול דעת הרשם.

מכאן אפוא, הערעור נדחה.