בשג"ץ 5407/08 אחסאן אבו זלאם נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.

ההליך נסוב על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (מיום 6.5.2008) לפיה נדחו עתירותיו של המבקש בהן טען כי נפלה שגגה באופן חישוב תקופת מאסרו וכן כי נמנעת ממנו יציאה לחופשות. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו לעניין חישוב תקופת המאסר, כי לא נפלה כל טעות בחישובו של המשיב. אשר לשילובו של העותר בסבב חופשות, קבע בית המשפט קמא כי לאחר שקלול המידע המודיעיני בעניינו של המבקש ובהתייחס לעבירות אשר בהן הורשע, לא נמצא חוסר סבירות בהחלטת המשיב שלא לאשר את יציאת העותר לחופשות. על החלטה זו הגיש המבקש (ביום 17.6.2008) בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור. נטען בה, כי לא התקיים בפני בית המשפט קמא דיון בעתירה בעל-פה בשל אי הבנה בין הצדדים, וכי עותק מן ההחלטה נמסר לבא-כוח המבקש רק ביום 21.5.2008. עוד נטען, כי בשל טעות בחישוב התקופה הקבועה בחוק לבקש רשות ערעור, הבקשה נשלחה במסגרת 30 יום. המשיבים מתנגדים לבקשה בטענה כי הבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור אינה מגלה עילה, ואף הבקשה לרשות ערעור גופה אינה מגלה עילה. המשיבים סבורים כי אין היות המבקש אסיר השוהה בבית הסוהר כדי להוות עילה למתן ההארכה המבוקשת, שכן אין בנימוק זה כדי להוציא את המקרה של המבקש מגדר כלל המקרים בהם מוגשות בקשות רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסירים. לבסוף טוענים המשיבים, כי החלטת בית המשפט קמא לא מעלה כל שאלה משפטית או עניין כללי המצדיקים רשות ערעור. סעיף 7(א) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), תש"ם – 1980 קובע כי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט תוגש לבית המשפט העליון תוך חמישה עשר ימים מיום ההחלטה אם ניתנה בפני העותר, או מהיום שהומצאה לו ההחלטה אם ניתנה שלא בפניו. לפיכך, מרוץ המועדים להגשת הבקשה לרשות ערעור על ההחלטה מיום 6.5.2008 התחיל מיום 21.5.2008.

2.

הבקשה שלפני (מיום 17.6.2008) הוגשה באיחור של כעשרה הימים. הסיבה לאיחור נעוצה, כך נטען, בטעותו של המבקש לעניין מניין הימים להגשת ההליך. בשים לב למשכו הקצר של האיחור ולכלל נסיבות העניין, דומה כי המ דובר

בטעם ממשי המניח את הדעת. משכך, ראיתי לקבל את הבקשה ולהאריך את המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור עד למועד הגשתה בפועל. החלטה זו תתויק בתיק הבקשה לרשות ערעור, לכשתיפתח.