בשג"ץ 5921/11 אפרים שומינוב נ. שר האוצר -משרד האוצר

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת השופטת ד' כהן-לקח מיום 21.7.2011, במסגרתה נדחתה בקשת המערער לפטור מאגרה, מן הטעם כי, על פניו, ההליך איננו מגלה עילה. נקבע, כי העתירה בגינה מתבקש הפטור מן האגרה הינה עתירה כוללנית, המכוונת כנגד קיומה של אדישות חברתית כלפי עניים, ובמסגרתה מבקש העותר סעדים שונים כגון סבסוד תחבורה ציבורית, מתן הנחה בתרופות, מניעת עיכוב בקבלת כספי ביטוח לאומי ועוד. במתכונתה זו, כך נקבע, העתירה איננה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה ועל כן המערער איננו זכאי לפטור מאגרה במסגרתה. בערעור שלפניי מלין המערער על החלטה זו, מפרט את מצבו הכלכלי הקשה ומאזכר הליכים בהן הוחלט לפטור אותו מתשלום אגרה.

דין הערעור להידחות.

שניים הם, תנאים מצטברים, למתן פטור מאגרה: ההליך שבגינו הוגשה בקשת הפטור מגלה עילה, והמבקש מגלה חוסר יכולת כלכלית (תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007). הגם שבמקרה זה הוגשו הדוקומנטים המעידים על העדר יכולת כלכלית לתשלום האגרה, התנאי השני הנדרש אינו מתקיים ועל כן המערער איננו זכאי לפטור מאגרה. אכן, כפי שקבעה הרשמת, על פניו ובמתכונתה הנוכחית עתירתו של המערער הינה עתירה כוללנית, שאינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. חסרים בה אותם יסודות קונקרטיים – בחינת הטענות המועלות בה והסעדים המתבקשים במסגרתה – הדרושים לבית משפט זה על מנת שתקום לו עילה להתערב בפעולות הרשות והחלטותיה, כמו גם על מנת שיוכל לבחון את חוקתיות הוראות החוק כנגדו מופנית, בין היתר, העתירה. בנוסף, חסרה בעתירה את התשתית העובדתית והראייתית הנדרשת להתערבותו של בית משפט זה, אשר יכולה ללמד הן על הפגיעות להן טוען העותר והן על מיצוי ההליכים למול הרשויות, עובר להגשת העתירה. המערער מציין אמנם כי הופטר מתשלום האגרה במסגרת הליכים אחרים שהגיש, אך אין בכך כדי לשנות את התוצאה בענייננו. כפי שכל הליך שונה ממשנהו, כך נבחן כל הליך שבמסגרתו מתבקש פטור מתשלום אגרה לגופו. אם מסתבר כי ההליך איננו מגלה עילה לא יהא העותר זכאי לפטור מאגרה. כך ככלל וכך, כפי שהוסבר לעיל, גם במקרה זה.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישלם את האגרה תוך שבעה ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה במניין), ולא יימחק ההליך שהוגש (בג"צ 5442/11 – א') ללא הודעה נוספת.

משלא נדרשה תגובה – אין צו להוצאות.