בשג"ץ 6139/07 פרויס הסגיל והדי נ. מוסד לביטוח לאומי

זהו ערעור על החלטת כבוד הרשם י' מרזל מיום 21.6.2007 בה נדחתה בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה במסגרת עתירה שהגיש כנגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה.

1.

המערער הגיש לבית הדין האזורי בבאר שבע בקשת רשות לערער על החלטת הועדה לעררים (שירותים מיוחדים). הבקשה נדחתה בנימוק כי בהליך קודם נתבקשה הועדה לבחון את הסיוע הנדרש למערער בביצוע פעולות היום-יום נוכח הנכות הנפשית שנקבעה לו ולפי דו"ח הערכת התפקוד שהגישה הועדה נמצא כי המערער זקוק לנוכחות בעת הרחצה אך יכול להתלבש ללא עזרה והוא הדין ברוב פעולות היום-יום. עוד נקבע כי בעבר (1987-1990) נקבעה למערער זכאות לגמלת שירותים מיוחדים עת סבל מנכות נפשית בשיעור של 70% ואילו עתה עומדת נכותו הנפשית על שיעור של 40% ותפקודו אינו מצדיק עוד את מתן הגמלה המבוקשת.

2.

כשנה לאחר מכן ביום 3.12.2006 שב המערער ופנה לבית הדין הארצי לעבודה וצירף ראיה נוספת שיש בה לטענתו כדי לתמוך בזכאותו לשירותים מיוחדים בהתייחסו לחולשה ולירידה בתפקודו עקב ניתוח שעבר בראשו. בהחלטה מיום 19.12.2006 קבעה רשמת בית הדין הארצי (להלן: הרשמת ) כי בית הדין סיים את מלאכתו ואינו מוסמך לדון בטענות הנוספות שהועלו. פניה נוספת של המערער לבית הדין הארצי מיום 1.1.2007 נדחתה אף היא על ידי הרשמת בהחלטה מיום 9.1.2007 מאותו נימוק. המערער לא אמר נואש והוא שב ופנה לבית הדין הארצי, בין היתר, בערעור מיום 30.1.2007 על ההחלטה הנ"ל. ערעור זה נדחה על ידי בית הדין הארצי לעבודה (השופטת נ' ארד) בהחלטה מיום 28.5.2007 וכך גם הבקשות הנוספות שהגיש המערער בעניין זה לאחר אותה החלטה.

3.

ביום 20.6.2007 הגיש המערער לבית משפט זה עתירה כנגד החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 28.5.2007 ובמקביל עתר לקבלת פטור מתשלום אגרה בגין העתירה. בהחלטה מיום 21.6.2007 דחה כבוד הרשם את בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה, אך ראה להפחית את שיעורה כדי 300 ש"ח. בהחלטתו קבע כבוד הרשם כי גם בהנחה שמצבו הכלכלי של המערער קשה, כעולה מהבקשה ומהאסמכתאות המצורפות לה, אין מקום לפטור מלא משום שההליך אינו מגלה עילה מספיקה. הרשם הדגיש בהקשר זה את אמת המידה המצמצמת הנקוטה בבית משפט זה לעניין התערבות בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה ואת העובדה שהעתירה דנן עניינה באי עמידת העותר במועדים הקבועים בחוק.

4.

עיינתי בטענות שהעלה המערער בפני ולא מצאתי בהם טעם כלשהו המצדיק התערבות בהחלטתו המנומקת היטב של הרשם המלומד.

הערעור נדחה בלא צו להוצאות.