בשג"ץ 6944/97 אבי ועקנין נ. נשיא המדינה

ערעור על החלטת הרשמת, כב' השופטת מ' אגמון מיום 16.11.97.

המערער מרצה, מאז שנת 1991, עונש של מאסר עולם, לאחר שהורשע ברצח. ביולי 1996 פנה המערער בבקשת חנינה לנשיא בית המשפט העליון. ביום 2.11.97 הגיש המערער עתירה נגד נשיא המדינה ושר המשפטים, ובה נתבקש בית משפט זה להורות למשיבים לקבל את בקשת החנינה, על דרך של קציבת עונשו לתקופת מאסר של 12 עד 15 שנה. למחרת הגשת העתירה הגיש המערער בקשה לקביעת דיון מוקדם בעתירתו. בקשה זו נומקה בטענה שקציבת עונשו תאפשר לו לצאת לחופשות - פריבילגיה שנמנעה ממנו עד כה.

הרשמת דחתה את הבקשה, תוך ציון, כי אפילו תידון עתירתו של המערער ותתקבל, ואפילו יופחת שליש מעונש המאסר שייקצב לעותר, לא ישוחרר העותר לפני שנת 1999. הרשמת הוסיפה, כי סוגיית יציאתו של העותר לחופשות, כשלעצמה, אינה מצדיקה את הקדמת הדיון בעניינו, על פני עתירות רבות הממתינות לדיון. לפיכך החליטה הרשמת כי העתירה תיקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים.

בערעור שבפני טוען המערער, כי העובדה שלא יצא לחופשה מזה שש שנים, נוסף למחלה קשה ממנה הוא סובל, מהווים נימוק מספיק להעדפת עתירתו על פני עתירות אחרות שאינן עוסקות בחירות היחיד או בנושאים דומים בעלי חשיבות מיוחדת.

לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתה של הרשמת בשאלת קביעת עתירתו של המערער לדיון. איני סבור, כי נפל בשיקול-דעתה פגם המצדיק התערבות מעין זו. מכל מקום יש להניח, כי כאשר תגיע שעתה של העתירה להיקבע לדיון יינתן משקל הולם לנסיבות המפורטות בערעור שבפני.

הערעור נדחה.