פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
7140/16 - א'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1.
בית הדין הרבני הגדול ירושלים
2. פלונית
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה מיום 16.8.2016 בבג"ץ 5203/16. בפסק הדין נדחתה על הסף עתירה שהגיש המבקש להורות על ביטול פסק דין של בית הדין הרבני הגדול (בו התקבל בעיקרו ערעור על פסק דין של בית הדין הרבני האזורי בפתח-תקווה).
הבקשה (ולצידה עתירה) הוגשה ביום 13.9.2016, שלושה-עשר ימים לאחר שהמועד להגשת העתירה חלף. הנימוק לאיחור זה הוא כי "מדובר בפס"ד שניתן בהעדר הצדדים בעת פגרת בתי המשפט ובשעה שב"כ העותר נעדר ממשרדו, חלק הזמן בחו"ל, ושבו לעבודה סדירה רק בתום הפגרה". עוד נטען כי "הוברר בפניה למזכירות כי המועד להגשת הבקשה לא נעצר מחמת הפגרה" וכי מדובר באיחור של "ימים ספורים בלבד".
2.איני סבורה כי הנימוקים האמורים מצדיקים מתן ארכה.
פסק הדין אכן ניתן בתקופת פגרת הקיץ אך בהתאם לפסיקתו המפורשת של בית משפט זה המועד להגשת עתירה לדיון נוסף נמנה מיום מתן פסק הדין וימי הפגרה באים במניין הימים להגשת העתירה (ראו בש"א 6927/11
רוכמן נ' קיבוץ מענית , פסקה 11 (24.1.2012)). הלכה ברורה ומבוססת זו יכולים היו באי כוחו של המבקש לברר בנקל. כל שנטען בבקשה בהתייחס לכך הוא כי נערכה פניה למזכירות בית המשפט וכי ניתנה לבאי כוח המבקש תשובה שגויה. ואולם טענה זו לא פורטה. לא צוין למשל האם מעבר לאותה פניה בודדת נעשה נסיון לברר מהו הדין החל, לא פורט מי ערך את אותה הפניה, עם איזה בעל תפקיד שוחח ומתי נערכה הפניה (כך שייתכן וגם הפניה עצמה נערכה לאחר חלוף המועד), והבקשה אף אינה נתמכת בתצהיר או באסמכתאות. לפיכך אין בידי לקבוע, על יסוד החומר שבפניי, כי טעותם הנטענת של באי כוח המבקש בהתייחס לימי הפגרה מצדיקה מתן ארכה.
אוסיף ואדגיש כי לא צוין בבקשה מתי נודע למבקש ולבאי כוחו על פסק הדין, כך שאין בפיהם כל טענה כי לא ידעו עליו טרם שהמועד להגשת העתירה חלף, וכן לא פורט ולא הוכח מתי שהו באי-כוח המבקש בחופשה ובפרט מתי שהו בחו"ל (גם בעניין זה לא צורפה כל אסמכתא). כן אציין כי ביחס לפרק הזמן הנתון להגשת ההליך, לא ניתן לראות באיחור של כשבועיים איחור זניח, כפי שנטען.
לאמור יש להוסיף כי נוכח אופיו המיוחד של הליך הדיון הנוסף ננקטת בפסיקה גישה קפדנית ומצמצמת ביחס למתן ארכה להגשתו (ראו בשג"ץ 9099/01 אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 2 (26.12.2001)). עוד אוסיף, לאחר עיון בחומר שבפניי, כי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת אינם תומכים, על פניהם, בהיעתרות לבקשה, וזאת בהתחשב בטיבו של הליך הדיון הנוסף השמור למקרים חריגים ונדירים בהם נפסקה הלכה חשובה, קשה או כזו העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון. על פני הדברים פסק הדין דנן אינו בא בגדר המקרים החריגים כאמור.
מטעמים אלו, הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' בחשון
התשע"ז (8.11.2016).
ליאת
בנמלך
ר
ש מ ת