בשג"ץ 7232/14 שי יאיר נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 10.9.2014, שבה נמחקה עתירת-אסיר שהגיש המבקש. עתירתו של המבקש עסקה בנושא של טיפולי שיניים, ובית המשפט קמא הורה על מחיקת ההליך על-פי בקשתו של המבקש (כך על-פי פרוטוקול הדיון מיום 10.9.2014).

אין בידי ליתן ארכה כמבוקש.

ראשית אציין כי הבקשה להארכת מועד היא לאקונית, וכל שנאמר בה הוא כי היה איחור בהגעת הבקשה "כנראה עקב שביתת הדואר". אולם, המבקש אינו מציין מתי שלח את הבקשה (או מסר את המסמכים לרשויות הכלא), וגם לא מצאתי ציון תאריך בראש המסמך המוכתר ערעור.

מעבר לכך, אמנם בית המשפט מפעיל בדרך-כלל אמת מידה גמישה יחסית בבחינת בקשות ארכה המוגשות על-ידי אסירים, אולם בענייננו, לצד הניסוח הלאקוני של הבקשה, גם ההליך עצמו מעורר על פני הדברים קושי של-ממש. כאמור לעיל, בבית המשפט קמא ביקש המבקש עצמו למחוק את עתירתו, וכך היה. לא מצאתי כל הסבר מדוע המבקש ביקש למחוק את עתירתו בבית המשפט המחוזי, וכעת הוא מנסה להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, על ההחלטה שלפיה נמחק ההליך לבקשתו. בצדק טוענת המדינה, כי מדובר למעשה ב"עקיפה" של בית המשפט קמא (אשר לא נדרש להכריע בעתירתו של המבקש, משזה בחר כאמור לבקש את מחיקתה).

בנסיבות האמורות, לא אוכל להיעתר לבקשה להארכת מועד.