פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
7376/17
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשים:
1. פלוני
2. פלונית
נ ג ד
המשיב:
שר הפנים
בקשה להארכת מועד
החלטה
המבקשים עותרים למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דין של בית משפט זה מיום 21.8.2017 בבג"ץ 5384/16.
לאחר עיון בבקשה, מצאתי כי אין מקום להיעתר לה.
הבקשה הוגשה תשעה-עשר ימים לאחר שהמועד להגשת העתירה חלף - ויודגש בהקשר זה כי חמישה-עשר הימים הנתונים להגשת עתירה לדיון נוסף נמנים ממועד מתן פסק הדין וכי ימי הפגרה באים במניין הימים (ראו: בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית (24.1.2012)) - והתבקשה ארכה של למעלה מחודש נוסף לשם הגשת ההליך.
המבקשים טוענים בבקשתם כי בא-כוחם לא יידע אותם על פסק הדין ונודע להם עליו "במקרה על ידי איש תקשורת" וכי מספר משרדי עורכי דין מסרו להם כי ימי הפגרה אינם באים במניין. לגופם של דברים נטען כי אמנם היו מיוצגים בעתירה אך כי בא-כוחם מנע "מידע עובדתי חשוב והוכחות" מבית המשפט, וכי יש לאפשר להם הגשת עתירה לדיון נוסף לשם מניעת עיוות דין.
נימוקים אלו שהועלו בבקשה אינם מגבשים "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה.
המבקשים לא ציינו את המועד המדויק בו נודע להם על פסק הדין, ועל כן לא ניתן לקבוע כי לא השתהו בפנייתם לבית המשפט לפחות באותו שלב (ויצוין כי לטענתם פסק הדין נמסר להם מבא-כוחם ביום 15.9.2017 והתיק נמסר לידיהם ביום 17.9.2017, אך לא ציינו מהו מועד ידיעתם על פסק הדין שניתן והאם פעלו מיד לשם עיון בו). כמו כן, ההלכה לפיה ימי הפגרה באים במניין הימים להגשתה של עתירה לדיון נוסף היא הלכה מבוססת ומושרשת אשר ניתן לבררה בנקל. הטענה כי המבקשים ערכו בירור עם עורכי דין שונים בעניין זה נטענה בעלמא ללא כל פירוט ותיעוד, והבקשה אף אינה נתמכת בתצהיר.
כמו כן, משקל של ממש יש ליתן לכך שסיכויי העתירה שהגשתה מתבקשת אינם תומכים במתן ארכה. אציין כי בפסק הדין, אשר ניתן פה אחד, נדחתה העתירה מחמת חוסר ניקיון כפיים, ועל פני הדברים לא נפסקה בגדרו הלכה ה"עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון" או "שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין" קמה הצדקה לערוך דיון נוסף בפסק הדין (ראו לשון סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).
מטעמים אלו ובהתחשב בגישה הקפדנית והמצמצמת הנוהגת עימנו בבחינת בקשה למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף (ראו בשג"ץ 9099/01 אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 2 (26.12.2001)) הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה, והיא נדחית אפוא.
משלא התבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ו בטבת התשע"ח (2.1.2018).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת