לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.
בית המשפט העליון דחה בקשה להארכת מועד שהנמקתה התבססה על עומס עבודה ותקופת חגים, וקבע כי אלה אינם טעם מספיק. עוד נקבע כי שאלת ההוצאות שנפסקו עם מחיקת העתירה אינה מחייבת תגובה, ומי שסבור אחרת צריך לפעול במסגרת לוח הזמנים בתקנות.
העובדות: המבקשת ביקשה הארכת מועד והסבירה את האיחור בעומס עבודה ובתקופת החגים. ההליך המקורי נמחק, ובמסגרתו נפסקו הוצאות.
העובדות
המבקשת ביקשה הארכת מועד והסבירה את האיחור בעומס עבודה ובתקופת החגים. ההליך המקורי נמחק, ובמסגרתו נפסקו הוצאות.
השאלות המשפטיות
1.האם עומס עבודה ותקופת חגים מהווים טעם מספיק המצדיק הארכת מועד?
2.האם שאלת ההוצאות שנפסקו עם מחיקת עתירה מחייבת תגובה?
הלכות
1
טעם של עומס עבודה ותקופת חגים אינו עולה כדי טעם מספיק המצדיק הארכת מועד.
״על המבקשת להצביע על טעם מספיק המצדיק הארכת מועד.״
התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.
הטקסט המלא
פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשג"צ
7437/00
בפני:
כב' הרשם בעז אוקון
העותר
ת :
שירות הביטחון הכללי
נגד
המשיב
:
חמדאן
מחמד
הוגש
הליך
בשם
המבקשת: עו"ד שי ניצן
החלטה
הבקשה - נדחית.
על המבקשת להצביע
על טעם מספיק המצדיק הארכת מועד. הטעם המתייחס "לעומס העבודה ותקופת החגים", אינו עולה כדי טעם כזה.
יש להעיר כי
השאלה עצמה, שאלת ההוצאות שנפסקו עם מחיקת העתירה, גם אם היא מעוררת תרעומת או "תמיהה" בלב המבקשת - אינה מחייבת תגובה. ואם סבורה המבקשת אחרת - עליה לפעול בגדרו של לוח הזמנים הקבוע בתקנות.