בשג"ץ 796/00 שוניה רוזנטל נ. הנהלת בתי המשפט

1.

ערעור על החלטת הרשמת, ח' מאק-קלמנוביץ', שדחתה את בקשתו של המערער לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון מהטעם, שהעתירה לדיון נוסף אינה מגלה עילה.

2.

המערער עתר לבית משפט זה כנגד הנהלת בתי המשפט (בג"צ 3637/99), בגין ליקויים שונים בסדרי העבודה הנהוגים - לטענתו - במערכת בתי הדין לעבודה, בבתי המשפט ובהוצאה לפועל. ביום 10.11.99 דחה בית משפט זה (כב' המשנה לנשיא וכב' השופטים י' זמיר וי' אנגלרד) את עתירתו של המערער. בפסק הדין נקבע, כי "לאחר עיון בטיב הקובלנות והתשובות התברר כי אין לפנינו עניין המגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה".

3.

המערער הגיש עתירה לדיון נוסף בפסק הדין (דנג"צ 158/00). במסגרת עתירה זו הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון, בקשה שנדחתה, כאמור, ביום 10.1.00. את החלטתה נימקה הרשמת בכך, שבפסק הדין אין משום קביעת הלכה, או חידוש הלכה, ומכאן שאין מתקיימים טעמים העשויים להצדיק קיומו של דיון נוסף. הרשמת הוסיפה וציינה, כי אף המערער בעתירתו אינו מראה עילה לקיום דיון נוסף.

4.

המערער מערער כעת על החלטה זו. לטענתו, בפסק-הדין נקבעה הלכה בעצם ההחלטה שלא להתערב. הלכה זו העומדת בסתירה להלכה קודמת, ועל כן קיימת עילה לקיומו של דיון נוסף.

5.

דין הערעור להידחות. תקנה 13(ב) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987- קובעת, כי על מנת לזכות בפטור מאגרה, על בית המשפט להשתכנע כי אין ביכולתו של בעל הדין לשלם האגרה, וכן שההליך מגלה עילה. המדובר הוא כאמור בעתירה שהגיש העותר לקיום דיון נוסף בעתירתו, כאמור בסעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. אכן, על פניו המערער לא הצביע על הלכה אותה סתר פסק הדין, או שנקבעה בפסק הדין, אף לא בטיעונים שבפני. בית משפט זה דחה את עתירת המערער מהטעם שאיננה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. מבלי להביע עמדה באשר לגוף טענותיו של המערער, הרי שבנסיבות אלו, לא נפל כל פגם בהחלטתה של הרשמת עת החליטה לדחות את בקשת המערער לפטור מאגרה וערבון.

הערעור נדחה. המועד שקצבה הרשמת לתשלום האגרה ולהפקדת הערבון, יחול מעת המצאת החלטה זו.