בשג"ץ 8142/09 שמואל ששון נ. שירות בתי הסוהר

לא מצאתי מקום להאריך המועד להגשת בקשת רשות ערעור במקרה זה. פסק הדין בעתירה נשוא ההליך ניתן ביום 10.9.09. הבקשה הוגשה לפני רק ביום 13.10.09. לא מצאתי בטעמי הבקשה עילה מספקת למתן הארכת מועד. בצורך בזמן "לכלכל צעדים" אין די כשלעצמו; והוא הדין בטענה לעניין חגי ישראל. הצורך בפגישה עם עורך הדין מובן הוא; אך דווקא העובדה כי המבקש בא בדברים עם עורך-דין מטעמו במהלך התקופה היתה צריכה להביא – למצער – להגשת בקשת הארכת מועד בתוך המועד, וכזאת לא נעשה. לא הוכח לפני כי נמנעה מן המבקש יכולת ההתקשרות עם בא-כוחו, לאורך התקופה כולה. מעבר לכך, נראה על פניו כי סיכויי ההליך גם הם כאלו שאינם מצדיקים הארכת המועד. בית המשפט קמא נתן דעתו לטענה לפיה ניתן לשקול שוב את סיווגו של העותר כאסיר בסיכון גבוה לבריחה, אולם נוכח בריחתו הקודמת של המבקש לחו"ל בחופשה, למשך 9 שנים, כבריחה מכוונת ומתוכננת, לא מצא מקום לשנות הסיווג בשלב זה, כחלוף שנתיים בלבד מהסגרתו של המבקש. על פניו, נראים הסיכויים כי תינתן רשות לערעור על החלטה זו, כקלושים. סוף דבר, אין בבקשה שלפני עילה להארכת המועד, והיא נדחית אפוא.