בשג"ץ 8447/12פלוני נ. שירות בתי הסוהר

1.

ביום 21.11.2012 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 14.11.2012, בה נדחתה עתירה שהגיש לשילובו בתכנית פסיכו-חינוכית בבית הסוהר רימונים. בבקשתו ציין כי בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי היה מיוצג על-ידי סנגור מן הסנגוריה הציבורית, ונוכח התנהלותו הוא פועל להחלפתו בסנגור ציבורי אחר, וכיוון שהחלפת הייצוג אורכת זמן, נדרשת ארכה להגשת הבקשה.

בהחלטה מיום 22.11.2012 התבקשה התייחסות הסנגוריה הציבורית, ובהודעה שהגישה ציינה כי לבקשת המבקש אכן החליפה את ייצוגו ומינתה עבורו סנגור חדש, אך הוחלט על-ידה שלא לייצגו לעניין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא, ותחת זאת לקדם את שילובו בטיפול ייעודי בתחום עבריינות המין. עם זאת ציינה הסנגוריה הציבורית כי למבקש זכות להגיש בקשה למתן רשות ערעור באופן עצמאי.

2.

בהמשך להחלטתי מיום 6.12.2012 הודיע המבקש, ביום 20.12.2012, כי הוא עומד על הגשת הבקשה, ולהודעתו צירף עותק של בקשת רשות הערעור שהגשתה מתבקשת.

המשיב מתנגד לבקשה, בהדגישו כי סיכויי הבקשה למתן רשות ערעור מזעריים, כפי העולה למעשה מעמדת הסנגוריה עצמה.

3.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, החלטתי להיעתר לבקשה. בהקשר זה לקחתי בחשבון את העובדה שהבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הבקשה (15 ימים - תקנה 7(א) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), תש"ם-1980), כמו גם את העובדה שהעיכוב נגרם מחמת חילוקי דעות שהתגלעו בין המבקש לסנגורו מטעם הסנגוריה הציבורית, אשר הובילו לבסוף להחלפת הסנגור. אמנם כמתואר לאחר החלפת הסנגור החליטה הסנגוריה הציבורית שלא לייצג את המבקש בהליך בקשת רשות הערעור, אך משהגשת הבקשה התעכבה עד אשר התבהרה התמונה והתקבלו ההחלטות הרלבנטיות בעניין, וכל זאת לאחר שהמבקש הודיע כאמור על כוונתו להגיש בקשת רשות ערעור בתוך המועד הקבוע בדין להגשתה, סבורני כי מן הראוי לאפשר לו להגיש את הבקשה, וזאת מבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכוייה לגופה.

אשר על כן, הבקשה להארכת מועד מתקבלת.

מזכירות בית המשפט תעביר החלטה זו למבקש ישירות באמצעות שירות בתי הסוהר, ותפתח תיק רע"ב בו תתויק בקשת רשות הערעור שצירף המבקש להודעתו מיום 20.12.2012, וכן החלטתי זו.