בשג"ץ 8897/12שאהד אחמד אשרף נ. שרות בתי הסוהר

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' השופט י' אברהם) מיום 6.11.2012, בה נדחתה עתירת המבקש להגדלת משך שעות החופשה שלו מבית הסוהר.

הבקשה הוגשה ביום 9.12.2012 והמבקש צירף לה עותק של בקשת רשות הערעור שהגשתה מתבקשת ועתר למתן ארכה של 15 ימים להגשתה. בבקשה נטען כי האיחור בהגשת ההליך נבע מן העובדה שלצורך גיבושו נדרש בא-כוח המבקש להיפגש עם המבקש במתחם בית הסוהר וכן לקבל את אישור המשפחה ואת כספי האגרה.

2.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם המבקש יוצג על ידי בא-כוחו גם בבית המשפט קמא ועל כן לא ברור מדוע נדרשה פגישה בין השניים, ובנוסף לא פורט מדוע זו התעכבה כמו גם מדוע התעכב מתן אישור המשפחה והעברת דמי האגרה. כן מדגישים המשיבים כי לא ניתן הסבר לעובדה שהבקשה לא הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, ובנוסף כי סיכויי ההליך לגופו נמוכים.

3.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אמנם אמת המידה לבחינת בקשות כגון דא גמישה יותר מזו הנוהגת בהליכים אזרחיים ודי בקיומו של נימוק סביר לאיחור בהגשת ההליך (ראו בשג"ץ 8931/11 צאפאנא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.1.2012)), אך המבקש לא העלה נימוק סביר כאמור לאיחור, שאינו זניח, בהגשת הבקשה. יצוין בהקשר זה כי טענת המבקש נטענה בלקוניות ובעלמא, ולא הובהר מדוע המבקש, שהיה מיוצג בבית המשפט קמא ובהליך שבכאן, נמנע לכל הפחות מלבקש את הארכת המועד בתוך התקופה הקבועה בדין להגשת ההליך. די באמור כדי לדחות את הבקשה אף מבלי להידרש לסיכויי ההליך, אך למעלה מן הצורך אציין כי גם בהקשר זה המשוכה הניצבת בפניי המבקש גבוהה,

בשים לב לאמת המידה המצומצמת להתערבות בית משפט זה בהחלטות בית המשפט קמא בעתירות אסירים. בשולי הדברים יצויין כי לא נעלם מעיני שהמבקש ציין בבקשתו כי ההחלטה לא נשלחה אליו באמצעות הדואר וכי עיין בה באתר "נט-המשפט" ביום 11.11.2012, אך משהמבקש עצמו עתר על בסיס האמור למתן ארכה של 15 ימים להגשת בקשת רשות הערעור ולא העלה כל טענה בעניין, לא ראיתי לנכון להידרש לסוגיית ההמצאה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.