בשג"ץ 9048/06 יעקב שיוביץ נ. שירות בתי הסוהר

לפני בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער.

1.

ההליך נסוב על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו לדחות עתירה שהוגשה על ידי המבקש לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998 (להלן: חוק חופש המידע) בית המשפט קמא דחה את הבקשה שכן סבר כי הוא אינו מוסמך לדון בה. החלטת בית המשפט נתנה ביום 25.10.06. הבקשה שלפני הוגשה ביום 4.11.06.

2.

בתגובת המשיב מיום 10.1.07 הובהר, כי מאחר ועסקינן בעתירה לפי חוק חופש המידע, הרי שגם אם העתירה מוגשת על ידי אסיר, כמו במקרה דנן, היא צריכה להיות נדונה על ידי בית משפט לעניינים מינהליים. נוכח האמור הציע המשיב כי בנסיבות העניין, הדרך הראויה לטפל במצב שנוצר הינו לפנות לבית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, בבקשה כי תבוטל החלטתו מיום 25.10.06 ולהורות על העברת העתירה למותב של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהלים אשר ידון בה כעתירה מנהלית.

3.

בהחלטתי מיום 28.1.07 ומיום 13.2.07 התבקשה תשובת המבקש לתגובת המשיב. כמו כן, הובהר למבקש כי בדרך המוצעת על ידי המשיב יהיה כדי לחסוך מהצדדים דיון מיותר בהליך שבכותרת. חרף האמור, בתשובת המשיב מיום 4.3.07 נדחתה הצעת המשיב.

4.

בשים לב לכלל נסיבות העניין, דומה כי בדרך המוצעת על ידי המשיב היה כדי לפתור את המצב שנוצר בדרך המיטבית ולחסוך הליכים מיותרים. דא עקא, שהמבקש אינו מסכים לכך, ובהעדר הסכמה אין בסמכותי להורות על כך. במצב דברים זה, בשים לב לכך שהבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות לערער, לתגובת המשיב אשר הותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, יגיש המבקש בקשה למתן רשות לערער, תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. החלטה זו תתויק בתיקי השופטים שישבו בדין.