לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.
בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת הרשמת שעסקה בבקשה לדיון נוסף בפסק דין מיום 13.11.2017. נקבע כי לא נמצא פגם בהחלטה, וכי אין בפסק הדין הלכה הסותרת הלכה קודמת. עוד נקבע כי אי יכולת כלכלית אינה מוכחת רק מכוח עיקול חשבון ופיטורים.
העובדות: המערער ביקש דיון נוסף בפסק דין מיום 13.11.2017 וערער על החלטת הרשמת. המערער טען לאי יכולת כלכלית, והצביע על עיקול חשבונו ועל פיטוריו משנת 1993.
העובדות
המערער ביקש דיון נוסף בפסק דין מיום 13.11.2017 וערער על החלטת הרשמת. המערער טען לאי יכולת כלכלית, והצביע על עיקול חשבונו ועל פיטוריו משנת 1993.
השאלות המשפטיות
1.האם יש עילה לדיון נוסף בפסק הדין מיום 13.11.2017?
2.האם אי יכולת כלכלית של המערער מוכחת בשל עיקול חשבונו ופיטוריו?
הלכות
1
החלטת הרשמת לא נמצאה פגומה, לא מההיבט המהותי ולא מההיבט הדיוני.
״לא מצאתי פגם בהחלטת הרשמת, לא מההיבט המהותי ולא מההיבט הדיוני.״
התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.
הטקסט המלא
פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
9491/17
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערער:
שלמה שקד
נ ג ד
המשיבים:
1. שרת המשפטים איילת שקד
2. מנהל רשות האכיפה והגביה -
המנכ"ל מוסקוביץ
3. הנהלת בתי המשפט - ירושלים
ערעור על החלטת רשם
פסק-דין
לא מצאתי פגם בהחלטת
הרשמת, לא מההיבט המהותי ולא מההיבט הדיוני. על פניו טענות המערער על אודות פסק הדין מיום 13.11.2017 אינן מעלות עילה לדיון נוסף, שכן על פניו אין בפסק הדין הלכה העומדת בסתירה להלכה הקודמת שנפסקה בבית משפט זה.כמו כן, אי יכולת הכלכלית של המערער אינה מוכחת רק בשל עיקול חשבונו ופיטוריו מרפאל בשנת 1993.